בראשית 1:2
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים׃
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
1¶ בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃
3ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור׃
4וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׃
5ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד׃
6ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׃
7ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן׃
8ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני׃
9ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן׃
10ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב׃
23ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם׃
24ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו׃
1¶ בראשית היה הדבר והדבר היה את האלהים ואלהים היה הדבר׃
2הוא היה בראשית אצל האלהים׃
3הכל נהיה על ידו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה׃
4בו היו חיים והחיים היו אור בני האדם׃
5והאור בחשך זרח והחשך לא השיגו׃
13ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי׃
14ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃
15והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן׃
16ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים׃
17ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ׃
18ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב׃
19ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי׃
20ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים׃
21ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב׃
22ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ׃
23ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי׃
24ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן׃
4אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃
5וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה׃
6ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה׃
7וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃
5ונסתר מהם באשר לא יאבו לדעת כי מקדם קמו השמים והארץ בדבר אלהים מן המים ועל ידי המים׃
6ובמים אבדה תבל מאז כי נשטפה במי המבול׃
1¶ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם׃
26ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃
27ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
28ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ׃
26עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל׃
10ועוד אתה אדני לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃
11ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס׃
1¶ ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃
22ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃
10בעולם היה ועל ידו נהיה העולם והעולם לא הכירו׃
18ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים׃
19ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו׃
1¶ האלהים אשר דבר מקדם פעמים רבות ובפנים שנים אל אבתינו ביד הנביאים דבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו׃
12וישת חשך סביבתיו סכות חשרת מים עבי שחקים׃
20על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים׃
10ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ׃