הושע 1:2

תנ ך עברי מודרני

תחלת דבר יהוה בהושע ויאמר יהוה אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה׃

📖 ניתוח דקדוקי

הטקסט המקורי

תְּחִלַּ֥ת דִּבֶּר־יְהוָ֖ה בְּהוֹשֵׁ֑עַ פ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ קַח־לְךָ֞ אֵ֤שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים כִּֽי־זָנֹ֤ה תִזְנֶה֙ הָאָ֔רֶץ מֵֽאַחֲרֵ֖י יְהוָֽה׃

תעתיק

Təḥillat diber-YHWH in-Hôšēaʿ [paragraph mark] and-yōʾmer YHWH to-Hôšēaʿ lēk qaḥ-to-you ʾēšet zənûnîm and-yaldê zənûnîm for-zānōh tizneh the-ʾāreṣ from-ʾaḥărê YHWH.

פרטי דקדוק

• *Təḥillat*: construct state, feminine singular - beginning of
• *diber*: piel infinitive construct - speaking of
• *YHWH*: proper noun, divine name - Yahweh/LORD
• *yōʾmer*: qal imperfect consecutive, 3rd person masculine singular - and he said
• *lēk*: qal imperative, masculine singular - go
• *qaḥ*: qal imperative, masculine singular - take
• *ʾēšet*: construct state, feminine singular - wife of
• *zənûnîm*: masculine plural noun - harlotries/prostitutions
• *yaldê*: construct state, masculine plural - children of
• *zānōh*: qal infinitive absolute - fornicate/commit harlotry
• *tizneh*: qal imperfect, 3rd person feminine singular - commits fornication/harlotry
• *ʾāreṣ*: definite noun, feminine singular - land/earth
• *ʾaḥărê*: preposition with 1cs suffix - from after/behind

משמעויות מילים

• *Təḥillat*: beginning/start/commencement
• *zənûnîm*: harlotry/fornication/prostitution/unfaithfulness
• *zānōh tizneh*: emphatically prostituting/surely committing harlotry
• *ʾāreṣ*: land/earth/ground/territory

פסוקים מקושרים

• דב׳ 31:16 : 16 ויאמר יהוה אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו׃
• הוש׳ 3:1 : 1 ¶ ויאמר יהוה אלי עוד לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים׃
• הוש׳ 2:4-5 : 4 ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה׃ 5 כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃
• שמ׳ 34:15-16 : 15 פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו׃ 16 ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן׃
• התגל׳ 17:1-2 : 1 ¶ ויבא אחד מן שבעה המלאכים הנשאים שבע הקערות וידבר אלי לאמר בא ואראך את משפט הזונה הגדולה הישבת על מים רבים׃ 2 אשר זנו אתה מלכי האדמה וישכרו שכני תבל מיין תזנותה׃
• הוש׳ 5:3 : 3 אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל׃
• יר׳ 3:9 : 9 והיה מקל זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ׃
• יח׳ 6:9 : 9 וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם׃
• יח׳ 16:1-9 : 1 ¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ 2 בן אדם הודע את ירושלם את תועבתיה׃ 3 ואמרת כה אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית׃ 4 ומולדותיך ביום הולדת אתך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת׃ 5 לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך׃ 6 ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי׃ 7 רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה׃ 8 ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי׃ 9 וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן׃ 10 ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי׃ 11 ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך׃ 12 ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך׃ 13 ותעדי זהב וכסף ומלבושך ששי ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן אכלתי ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה׃ 14 ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך נאם אדני יהוה׃ 15 ותבטחי ביפיך ותזני על שמך ותשפכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי׃ 16 ותקחי מבגדיך ותעשי לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה׃ 17 ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם׃ 18 ותקחי את בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי נתתי לפניהם׃ 19 ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה׃ 20 ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנתך׃ 21 ותשחטי את בני ותתנים בהעביר אותם להם׃ 22 ואת כל תועבתיך ותזנתיך לא זכרתי את ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבוססת בדמך היית׃ 23 ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה׃ 24 ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב׃ 25 אל כל ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר ותרבי את תזנתך׃ 26 ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את תזנתך להכעיסני׃ 27 והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה׃ 28 ותזני אל בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת׃ 29 ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה וגם בזאת לא שבעת׃ 30 מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה שלטת׃ 31 בבנותיך גבך בראש כל דרך ורמתך עשיתי בכל רחוב ולא הייתי כזונה לקלס אתנן׃ 32 האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים׃ 33 לכל זנות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך׃ 34 ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך׃ 35 לכן זונה שמעי דבר יהוה׃ 36 כה אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על מאהביך ועל כל גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם׃ 37 לכן הנני מקבץ את כל מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את כל ערותך׃ 38 ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה׃ 39 ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה׃ 40 והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם׃ 41 ושרפו בתיך באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד׃ 42 והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד׃ 43 יען אשר לא זכרתי את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא עשיתי את הזמה על כל תועבתיך׃ 44 הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה׃ 45 בת אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי׃ 46 ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה׃ 47 ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן עשיתי כמעט קט ותשחתי מהן בכל דרכיך׃ 48 חי אני נאם אדני יהוה אם עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך׃ 49 הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה׃ 50 ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי׃ 51 ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את תועבותיך מהנה ותצדקי את אחותך בכל תועבתיך אשר עשיתי׃ 52 גם את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר התעבת מהן תצדקנה ממך וגם את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך׃ 53 ושבתי את שבותהן את שבית סדם ובנותיה ואת שבית שמרון ובנותיה ושבית שביתיך בתוכהנה׃ 54 למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן׃ 55 ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן׃ 56 ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך׃ 57 בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב׃ 58 את זמתך ואת תועבותיך את נשאתים נאם יהוה׃ 59 כי כה אמר אדני יהוה ועשית אותך כאשר עשית אשר בזית אלה להפר ברית׃ 60 וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם׃ 61 וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך את אחותיך הגדלות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך׃ 62 והקימותי אני את בריתי אתך וידעת כי אני יהוה׃ 63 למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם אדני יהוה׃
• יח׳ 23:1-9 : 1 ¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ 2 בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו׃ 3 ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃ 4 ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃ 5 ותזן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים׃ 6 לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃ 7 ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני אשור כלם ובכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה׃ 8 ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃ 9 לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃ 10 המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי שם לנשים ושפוטים עשו בה׃ 11 ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת תזנותיה מזנוני אחותה׃ 12 אל בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃ 13 וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃ 14 ותוסף אל תזנותיה ותרא אנשי מחקה על הקיר צלמי כשדיים חקקים בששר׃ 15 חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלישים כלם דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם׃ 16 ותעגב עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃ 17 ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע נפשה מהם׃ 18 ותגל תזנותיה ותגל את ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃ 19 ותרבה את תזנותיה לזכר את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃ 20 ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃ 21 ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃ 22 לכן אהליבה כה אמר אדני יהוה הנני מעיר את מאהביך עליך את אשר נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃ 23 בני בבל וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃ 24 ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃ 25 ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃ 26 והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃ 27 והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים ולא תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד׃ 28 כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר נקעה נפשך מהם׃ 29 ועשו אותך בשנאה ולקחו כל יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ 30 עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר נטמאת בגלוליהם׃ 31 בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ 32 כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃ 33 שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃ 34 ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ 35 לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך׃ 36 ויאמר יהוה אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ 37 כי נאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן נאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה׃ 38 עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו׃ 39 ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כה עשו בתוך ביתי׃ 40 ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ 41 וישבת על מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃ 42 וקול המון שלו בה ואל אנשים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל ידיהן ועטרת תפארת על ראשיהן׃ 43 ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותיה והיא׃ 44 ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשת הזמה׃ 45 ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ 46 כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃ 47 ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃ 48 והשבתי זמה מן הארץ ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃ 49 ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃
• יר׳ 13:1-9 : 1 ¶ כה אמר יהוה אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך ובמים לא תבאהו׃ 2 ואקנה את האזור כדבר יהוה ואשם על מתני׃ 3 ויהי דבר יהוה אלי שנית לאמר׃ 4 קח את האזור אשר קנית אשר על מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע׃ 5 ואלך ואטמנהו בפרת כאשר צוה יהוה אותי׃ 6 ויהי מקץ ימים רבים ויאמר יהוה אלי קום לך פרתה וקח משם את האזור אשר צויתיך לטמנו שם׃ 7 ואלך פרתה ואחפר ואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יצלח לכל׃ 8 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ 9 כה אמר יהוה ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלם הרב׃ 10 העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל׃ 11 כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם יהוה להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת ולא שמעו׃
• יח׳ 4:1-5 : 1 ¶ ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלם׃ 2 ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב׃ 3 ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל׃ 4 ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם׃ 5 ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל׃
• דה״ב 21:13 : 13 ותלך בדרך מלכי ישראל ותזנה את יהודה ואת ישבי ירושלם כהזנות בית אחאב וגם את אחיך בית אביך הטובים ממך הרגת׃
• תה׳ 73:27 : 27 כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך׃
• תה׳ 106:39 : 39 ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃
• יש׳ 20:2-3 : 2 בעת ההיא דבר יהוה ביד ישעיהו בן אמוץ לאמר לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ מעל רגליך ויעש כן הלך ערום ויחף׃ 3 ויאמר יהוה כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש׃
• יר׳ 2:13 : 13 כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים׃
• יר׳ 3:1-4 : 1 ¶ לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם יהוה׃ 2 שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך׃ 3 וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם׃ 4 הלוא מעתה קראתי לי אבי אלוף נערי אתה׃
• מרק 1:1 : 1 ¶ ראשית בשורת ישוע המשיח בן האלהים׃
• פט״ב 2:14 : 14 עינים להם מלאות נאפים אשר לא תחדלות מחטוא ואת נפשות הפתאים יצודדו ולב מלמד בצע להם בני המארה׃
• התגל׳ 17:5 : 5 ועל מצחה כתוב שם סוד בבל הגדולה אם הזנות ותועבות האדמה׃