ישעיהו 40:1
¶ נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם׃
¶ נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
2דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד יהוה כפלים בכל חטאתיה׃
3קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו בערבה מסלה לאלהינו׃
4כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה׃
5ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר׃
9על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם׃
10הנה אדני יהוה בחזק יבוא וזרעו משלה לו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו׃
11כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל׃
9פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם יהוה עמו גאל ירושלם׃
13כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנחמו׃
13רנו שמים וגילי ארץ יפצחו הרים רנה כי נחם יהוה עמו ועניו ירחם׃
3כי נחם יהוה ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יהוה ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה׃
4הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע׃
1¶ רוח אדני יהוה עלי יען משח יהוה אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח׃
2לקרא שנת רצון ליהוה ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים׃
14ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי׃
1¶ קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם׃
22והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואת עלילותם ונחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם את כל אשר הבאתי עליה׃
23ונחמו אתכם כי תראו את דרכם ואת עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי בה נאם אדני יהוה׃
7מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך׃
10שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה׃
19כי עם בציון ישב בירושלם בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך׃
3חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו׃
4אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם׃
4כה אמר יהוה אלהי רעה את צאן ההרגה׃
13ויען יהוה את המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים׃
10עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ואמרת ביום ההוא אודך יהוה כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני׃
4על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא׃
4המנחם אתנו בכל לחצנו עד שנוכל לנחם הנלחצים בכל לחץ בנחמה אשר אנחנו מנחמים בה מאת האלהים׃
17עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצינה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את ציון ובחר עוד בירושלם׃
4ויהי דבר יהוה אל ישעיהו לאמר׃
1¶ שמעו את הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃
12אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן׃
14רני בת ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלם׃
4ככתוב בספר דברי ישעיהו הנביא קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃
18דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו׃
4ואלה הדברים אשר דבר יהוה אל ישראל ואל יהודה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
5ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר יהוה צבאות׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
9ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
7כי כה אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את עמך את שארית ישראל׃
19שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך׃
14ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם יהוה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
16על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב׃
27ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן׃