איוב 1:14
ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם׃
ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
13ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור׃
15ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך׃
16עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך׃
17עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך׃
18עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור׃
19והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך׃
20ויקם איוב ויקרע את מעלו ויגז את ראשו ויפל ארצה וישתחו׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
12ויהוה ברך את אחרית איוב מראשתו ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות׃
4והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם׃
5ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים׃
6ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתוכם׃
7ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
8ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃
27וידבר אל בניו לאמר חבשו לי את החמור ויחבשו׃
28וילך וימצא את נבלתו משלכת בדרך וחמור והאריה עמדים אצל הנבלה לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
24והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זרה ברחת ובמזרה׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
1¶ ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃
1¶ ויען יהוה את איוב ויאמר׃
3ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל שאול בנו קח נא אתך את אחד מהנערים וקום לך בקש את האתנת׃
1¶ ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃
1¶ איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע׃
2ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות׃
20אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור׃
7וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב׃
13ויאמר אל בניו חבשו לי החמור ויחבשו לו החמור וירכב עליו׃
1¶ ויען יהוה את איוב מן הסערה ויאמר׃
1¶ ויען איוב את יהוה ויאמר׃
3הנה יד יהוה הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד׃
23ותרא האתון את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטתה הדרך׃
10לא תחרש בשור ובחמר יחדו׃
14ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע׃
3הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם׃
14האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל׃
18מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו׃
5הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃
2ויען איוב ויאמר׃
5הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים׃
21ויביאהו לביתו ויבול לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו׃
34וחמרים אחד וששים אלף׃
14ויאמר דוד שאול אליו ואל נערו אן הלכתם ויאמר לבקש את האתנות ונראה כי אין ונבוא אל שמואל׃