בראשית 34:24
וַיִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲמֹור וְאֶל־שְׁכֶם בְּנֹו כָּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירֹו וַיִּמֹּלוּ כָּל־זָכָר כָּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירֹו׃
וַיִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲמֹור וְאֶל־שְׁכֶם בְּנֹו כָּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירֹו וַיִּמֹּלוּ כָּל־זָכָר כָּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירֹו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
25וַיְהִי בַיֹּום הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹותָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי־בְנֵי־יַעֲקֹב שִׁמְעֹון וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבֹּו וַיָּבֹאוּ עַל־הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל־זָכָר׃
26וְאֶת־חֲמֹור וְאֶת־שְׁכֶם בְּנֹו הָרְגוּ לְפִי־חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת־דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ׃
27בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל־הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחֹותָם׃
17וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמֹּול וְלָקַחְנוּ אֶת־בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ׃
18וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמֹור וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן־חֲמֹור׃
19וְלֹא־אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשֹׂות הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת־יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו׃
20וַיָּבֹא חֲמֹור וּשְׁכֶם בְּנֹו אֶל־שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל־אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר׃
21הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת־יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת־בְּנֹתָם נִקַּח־לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם׃
22אַךְ־בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיֹות לְעַם אֶחָד בְּהִמֹּול לָנוּ כָּל־זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים׃
23מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל־בְּהֶמְתָּם הֲלֹוא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאֹותָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ׃
1וַתֵּצֵא דִינָה בַּת־לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאֹות בִּבְנֹות הָאָרֶץ׃
2וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן־חֲמֹור הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ׃
3וַתִּדְבַּק נַפְשֹׁו בְּדִינָה בַּת־יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת־הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל־לֵב הַנַּעֲרָ׃
4וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל־חֲמֹור אָבִיו לֵאמֹר קַח־לִי אֶת־הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה׃
6וַיֵּצֵא חֲמֹור אֲבִי־שְׁכֶם אֶל־יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתֹּו׃
7וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן־הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי־נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת־בַּת־יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה׃
8וַיְדַבֵּר חֲמֹור אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשֹׁו בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לֹו לְאִשָּׁה׃
13וַיַּעֲנוּ בְנֵי־יַעֲקֹב אֶת־שְׁכֶם וְאֶת־חֲמֹור אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם׃
14וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשֹׂות הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת־אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר־לֹו עָרְלָה כִּי־חֶרְפָּה הִוא לָנוּ׃