בראשית 2:22
ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם׃
ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
23ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׃
24על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃
25ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃
18ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו׃
19ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו׃
20ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו׃
21ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃
15ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה׃
16ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל׃
26ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃
27ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
28ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ׃
13כי אדם נוצר בראשונה ואחריו חוה׃
14ואדם לא נפתה כי האשה שמעה לקול המשיא ותבא לידי עברה׃
1¶ זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו׃
2זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם׃
8כי אין האיש מן האשה כי אם האשה מן האיש׃
9גם לא נברא האיש בעבור האשה כי אם האשה בעבור האיש׃
7וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃
8ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר׃
9ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃
6אבל מראשית הבריאה זכר ונקבה עשה אתם אלהים׃
7על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו׃
8והיו שניהם לבשר אחד ואם כן אפוא אינם עוד שנים כי אם בשר אחד׃
4ויען ויאמר אליהם הלא קראתם כי עשה בראשית זכר ונקבה עשה אתם׃
5ואמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד׃
6אם כן אינם עוד שנים כי אם בשר אחד לכן את אשר חבר האלהים אל יפרידנו האדם׃
20ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי׃
21ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃
22ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃
23וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם׃
11אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש באדון׃
12כי כאשר האשה מן האיש כן גם האיש על ידי האשה וכל זאת מאלהים׃
12ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל׃
13ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃
1¶ והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה׃
6ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל׃
31על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד׃
22עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר׃
1¶ ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם׃
2ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו׃
25וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין׃
16אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך׃
17ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃