בראשית 2:7
וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃
וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
18ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו׃
19ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו׃
20ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו׃
21ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃
22ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם׃
23ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׃
24על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃
8ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר׃
9ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃
4אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃
5וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה׃
6ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה׃
26ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃
27ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
28ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ׃
1¶ זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו׃
2זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם׃
15ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה׃
45כן גם כתוב ויהי האדם הוא אדם הראשון לנפש חיה אדם האחרון לרוח מחיה׃
19בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב׃
20ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי׃
5כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃
6ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה׃
7וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה׃
10אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש׃
22ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃
23וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם׃
4רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני׃
47האדם הראשון מן האדמה הוא של עפר והאדם השני הוא האדון מן השמים׃
22חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃
8וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃
9ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃
10והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד׃
1¶ בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃
2והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים׃
14אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׃
15יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
22כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו׃
24ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן׃
29תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃
30תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׃
5כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃
21מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃
3כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי׃
8אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃
1¶ משא דבר יהוה על ישראל נאם יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו׃