בראשית 29:7
ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃
ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
8ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן׃
9עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא׃
10ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו׃
6ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן׃
2וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר׃
3ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה׃
13ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן׃
23ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים׃
12וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם׃
13ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני׃
14ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה׃
15וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש׃
16ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים׃
6ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל כל פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש׃
7לכן רעים שמעו את דבר יהוה׃
16ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן׃
17ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם׃
18ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום׃
19ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן׃
31ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר׃
32אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי׃
14רעה עמך בשבטך צאן נחלתך שכני לבדד יער בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם׃
16חומה היו עלינו גם לילה גם יומם כל ימי היותנו עמם רעים הצאן׃
4וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו׃
32והאנשים רעי צאן כי אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו׃
42ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב׃
7ועתה שמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשר לך היו עמנו לא הכלמנום ולא נפקד להם מאומה כל ימי היותם בכרמל׃
4כה אמר יהוה אלהי רעה את צאן ההרגה׃
9לכן הרעים שמעו דבר יהוה׃
71מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃
35ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו׃
36וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת׃
38זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי׃
11ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃
39וילכו למבוא גדר עד למזרח הגיא לבקש מרעה לצאנם׃
22והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה׃
29ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי׃
17ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין שה לשה לאילים ולעתודים׃
21והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן׃
17אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין להם רעה׃
38ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות׃
16ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר׃
3אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו׃
7צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי׃