ירמיהו 20:9
ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל׃
ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
8כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס כל היום׃
2נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃
3חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃
10כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו׃
13ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל היום דוה׃
3כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום׃
10ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
14לכן כה אמר יהוה אלהי צבאות יען דברכם את הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם׃
19אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃
19מעי מעי אחולה קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה׃
35אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃
19מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃
29הלוא כה דברי כאש נאם יהוה וכפטיש יפצץ סלע׃
16נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות׃
17לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני׃
9לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו׃
6אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃
2וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני׃
18מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי׃
15מה אדבר ואמר לי והוא עשה אדדה כל שנותי על מר נפשי׃
11ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים׃
9למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך׃
9בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא יהוה אתה ידעת׃
15אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי׃
19ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד׃
20ויהוה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי׃
14החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד׃
14כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי׃
15יבש כחרש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני׃
16ואני לא אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה׃
23מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃
18כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃
1¶ למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער׃
27ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה׃
20היספר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע׃
3כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃
49ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא׃
8נפוגותי ונדכיתי עד מאד שאגתי מנהמת לבי׃
22ויד יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את פי עד בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד׃
3על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות׃
20אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃
20ראה יהוה כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה חרב בבית כמות׃
14ואהי כאיש אשר לא שמע ואין בפיו תוכחות׃
9וישלח יהוה את ידו ויגע על פי ויאמר יהוה אלי הנה נתתי דברי בפיך׃
27אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃
12לא אחריש בדיו ודבר גבורות וחין ערכו׃
17בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצף וילך שובב בדרך לבו׃
15כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מבי אל העיר הזאת ועל כל עריה את כל הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את ערפם לבלתי שמוע את דברי׃
13החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃