מתי 14:9
ויעצב המלך אך בעבור השבועה והמסבים עמו צוה לתת לה׃
ויעצב המלך אך בעבור השבועה והמסבים עמו צוה לתת לה׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
16וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃
17כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃
18יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃
19ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃
20כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃
21ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃
22ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃
23וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃
24ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃
25ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃
26ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃
27ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃
28וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃
3כי הורדוס תפש את יוחנן ויאסרהו וישימהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו׃
4כי יוחנן אמר אליו לא נכון היתה לך לאשה׃
5ויבקש המיתו אך ירא את ההמון כי לנביא חשבו אתו׃
6ויהי ביום הלדת הורדוס ותרקד בת הורודיה בתוכם ותיטב בעיני הורדוס׃
7וישבע לה ויאמר מה תשאל נפשך ואתן לך׃
8ואמה שמה את הדברים בפיה ותשאל לאמר תנה לי פה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃
10וישלח וישא את ראש יוחנן מעליו בבית הסהר׃
11ויביאו את ראשו בקערה ויתנו לנערה ותביאהו אל אמה׃
33ויאמר שמטהו וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה׃
34ויבא ויאכל וישת ויאמר פקדו נא את הארורה הזאת וקברוה כי בת מלך היא׃
9ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את ראש יוחנן מעליו ומי אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו׃
19והורדוס שר רבע המדינה אשר הוכח על ידו על אדות הורודיה אשת אחיו פילפוס ועל אדות כל הרע אשר עשה הורדוס׃
20הוסיף על כל אלה גם את זאת ויסגר את יוחנן במשמר׃
24ויאמר המלך קחו לי חרב ויבאו החרב לפני המלך׃
25ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת׃
26ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה גזרו׃
27ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו׃
15ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה נא אל המלך אולי יעשה המלך את דבר אמתו׃
16כי ישמע המלך להציל את אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת בני יחד מנחלת אלהים׃
28ויאמר לה המלך מה לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר׃
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
14ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו׃
15וגם הורדוס לא מצא כי שלחתי אתכם אליו והנה אין בו חטא משפט מות׃
16על כן איסרנו ואפטרנו׃
7וישמע הורדוס שר הרבע את כל אשר נעשה על ידו ותפעם רוחו כי יש אשר אמרו יוחנן קם מן המתים׃
16וישמו לה ידים ותבוא דרך מבוא הסוסים בית המלך ותומת שם׃
11ותאמר יזכר נא המלך את יהוה אלהיך מהרבית גאל הדם לשחת ולא ישמידו את בני ויאמר חי יהוה אם יפל משערת בנך ארצה׃
12ותאמר האשה תדבר נא שפחתך אל אדני המלך דבר ויאמר דברי׃
13ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו׃
6ובכל חג היה דרכו לפטר להם אסיר אחד את אשר יבקשו׃
2אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים׃
43ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃
18ויען המלך ויאמר אל האשה אל נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר נא אדני המלך׃
15וישימו לה ידים ותבוא אל מבוא שער הסוסים בית המלך וימיתוה שם׃
17ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה׃
31ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי׃