מרקוס 5:43
ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃
ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
53וישחקו עליו באשר ידעו כי מתה׃
54והוא אחז בידה ויקרא לאמר הילדה קומי׃
55ותשב רוחה ותקם פתאם ויצו לתת לה לאכול׃
56וישתוממו אביה ואמה והוא צוה אתם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה׃
39ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃
40וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃
41ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃
42ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃
21ויצו אתם בגערה לבלתי הגיד לאיש את הדבר הזה׃
12ויגער בהן מאד אשר לא תגלינה אותו׃
16ויצו אתם בגערה שלא יגלהו׃
30ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש׃
30ותפקחנה עיניהם ויגער בם ישוע ויאמר ראו פן יודע לאיש׃
36ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃
30ויצאו משם ויעברו בגליל ולא אבה להודע לאיש׃
43ויגער בו וימהר להוציאו החוצה׃
44ויאמר אליו ראה אל תספר דבר לאיש כי אם לך הראה אל הכהן והקרב על טהרתך את אשר צוה משה לעדות להם׃
49עודנו מדבר ואיש בא מבית ראש הכנסת ויאמר מתה בתך אל תטריח את המורה׃
50וישמע ישוע ויען ויאמר לו אל תירא אך האמן והיא תושע׃
51ויבא הביתה ולא הניח לאיש לבוא אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן ולאבי הילדה ולאמה׃
42כי בת יחידה כשתים עשרה שנה היתה לו והיא נוטה למות ויהי בלכתו שמה וידחקהו המון העם׃
43ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל קנינה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה׃
25ויהי אחרי גרש העם ויבא הביתה ויאחז בידה ותקם הנערה׃
31טרם יבאו ותלמידיו בקשו ממנו לאמר אכל נא אדני׃
32ויאמר אליהם יש לי אכל לאכל אשר אתם לא ידעתם׃
33ויאמרו התלמידים איש אל רעהו הכי הביא לו איש לאכל׃
13ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם חמשת ככרות לחם ודגים שנים בלתי אם נלך ונקנה אכל לכל העם הזה׃
9וירדו מן ההר ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את אשר ראו עד כי יקום בן האדם מן המתים׃
24ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃
20אז צוה את התלמידים בגערה לבלתי הגיד לאיש כי הוא ישוע המשיח׃
14ויעד בו לבלתי ספר לאיש כי אם לך והראה אל הכהן והקרב קרבן על טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם׃
32ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃
33ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃
16ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו אתם להם לאכל׃
23ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃
18ויהי הוא מדבר אליהם את אלה והנה אחד השרים בא וישתחו לו ויאמר עתה זה מתה בתי בא נא ושים את ידך עליה ותחיה׃
15ויגע בידה ותרף ממנה הקדחת ותקם ותשרתם׃
13ויבא ישוע ויקח את הלחם ויתן להם וגם את הדגים׃
31ויגש ויאחז בידה ויקימה ותרף ממנה הקדחת פתאם ותשרת אותם׃
47ותרא האשה כי לא נסתרה ממנו ותחרד לקראתו ותפל לפניו ותגד באזני כל העם על מה נגעה בו ואיך נרפאה פתאם׃
41והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל׃
39ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם׃
23והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃
4ויאמר אליו ישוע ראה פן תספר לאיש כי אם לך לך והראה אל הכהן והקרב את הקרבן אשר צוה משה לעדות להם׃
28ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃
35עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃
43ויקח ויאכל לעיניהם׃
37ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃
29וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃
5ויאמר אליהם ישוע בני היש לכם אכל מאומה ויענו אתו אין׃