יחזקאל 25:2
בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם׃
בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
3ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה׃
4לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך׃
5ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן וידעתם כי אני יהוה׃
6כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל׃
28ואתה בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל בני עמון ואל חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל׃
10לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שים פניך אל הרי ישראל והנבא אליהם׃
8שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם׃
9לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום׃
4לכן הנבא עליהם הנבא בן אדם׃
20ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
21בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה׃
6ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם יהוה׃
21את אדום ואת מואב ואת בני עמון׃
2בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל מצרים כלה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו׃
13כה אמר יהוה על שלשה פשעי בני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם׃
14והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב׃
2לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה׃
20דרך תשים לבוא חרב את רבת בני עמון ואת יהודה בירושלם בצורה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2ואתה בן אדם שא על צר קינה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו׃
7ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם הודע את ירושלם את תועבתיה׃
17ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם הנבא אל נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר יהוה׃
1¶ ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר יהוה׃
17ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
19וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה׃
2ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃
38והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום׃
23ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
18ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
4ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם׃