הושע 4:17
חבור עצבים אפרים הנח לו׃
חבור עצבים אפרים הנח לו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
15אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה׃
16כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃
3אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל׃
4לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו׃
5וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם׃
6בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה ולא ימצאו חלץ מהם׃
9כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים׃
4לכן דבר אותם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא אני יהוה נעניתי לו בה ברב גלוליו׃
5למען תפש את בית ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם׃
6לכן אמר אל בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל תועבתיכם השיבו פניכם׃
11עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו׃
12ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה׃
8אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃
11כי הרבה אפרים מזבחת לחטא היו לו מזבחות לחטא׃
18סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃
10וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת׃
11ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃
14הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו׃
1¶ כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת׃
2ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון׃
9אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה׃
8אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא׃
16הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם׃
17ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים׃
10בבית ישראל ראיתי שעריריה שם זנות לאפרים נטמא ישראל׃
1¶ אפרים רעה רוח ורדף קדים כל היום כזב ושד ירבה וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל׃
5זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין׃
6כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון׃
1¶ גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃
2חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃
12סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן׃
7אי לזאת אסלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו׃
11ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב׃
2קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון׃
3זנח ישראל טוב אויב ירדפו׃
10כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם׃
6שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל׃
7כי ביום ההוא ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו אשר עשו לכם ידיכם חטא׃
38חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃
30עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר נטמאת בגלוליהם׃
5לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו׃
6גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃
19תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את יהוה אלהיך ולא פחדתי אליך נאם אדני יהוה צבאות׃
20כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרתיך ותאמרי לא אעבד כי על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן את צעה זנה׃
12צרור עון אפרים צפונה חטאתו׃
14כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל׃
10כי אם הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם׃
10כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה׃
13וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים׃
10ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר׃