ירמיהו 13:18
אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם׃
אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
26כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבה השפיל׃
1¶ כה אמר יהוה רד בית מלך יהודה ודברת שם את הדבר הזה׃
2ואמרת שמע דבר יהוה מלך יהודה הישב על כסא דוד אתה ועבדיך ועמך הבאים בשערים האלה׃
1¶ רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענגה׃
6אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדלים אל תעמד׃
7כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך׃
17ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה׃
19והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך׃
15וישח אדם וישפל איש ועיני גבהים תשפלנה׃
16וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃
15שמעו והאזינו אל תגבהו כי יהוה דבר׃
3זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃
4אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יהוה׃
11עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃
12כי יום ליהוה צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל׃
16נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו׃
5שבי דומם ובאי בחשך בת כשדים כי לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות׃
21מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה׃
15והלך מלכם בגולה הוא ושריו יחדו אמר יהוה׃
11הפץ עברות אפך וראה כל גאה והשפילהו׃
12ראה כל גאה הכניעהו והדך רשעים תחתם׃
23גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד׃
10ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם׃
18לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח׃
3ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים׃
9כה אמר יהוה ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלם הרב׃
12לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה׃
19ערי הנגב סגרו ואין פתח הגלת יהודה כלה הגלת שלומים׃
2בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה׃
12ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ עד עפר׃
12כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃
12אמר נא לבית המרי הלא ידעתם מה אלה אמר הנה בא מלך בבל ירושלם ויקח את מלכה ואת שריה ויבא אותם אליו בבלה׃
16תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה׃
17גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃
10הכנעו לפני יהוה והוא ירים אתכם׃
17ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃
39ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה׃
23והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני יהוה אשר לא יבשו קוי׃
6נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו׃
23ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים׃
18ואל מלך יהודה השלח אתכם לדרש את יהוה כה תאמרו אליו כה אמר יהוה אלהי ישראל הדברים אשר שמעת׃
11ולבית מלך יהודה שמעו דבר יהוה׃
6ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק יהוה׃
20ואמרת אליהם שמעו דבר יהוה מלכי יהודה וכל יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה׃
15אך אל שאול תורד אל ירכתי בור׃
30והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו׃
20וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה׃
4מה תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי׃
8כי כשלה ירושלם ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל יהוה למרות עני כבודו׃
7כאשר התרוממה והתענגה כן תנו לה חבל ואבל כי אמרה התרוממה והתענגה כן תנו לה חבל ואבל כי אמרה בלבבה אני ישבתי מלכה ולא אהיה אלמנה ואבל לא אראה׃