ירמיהו 29:6
קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו׃
קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
5בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין׃
2לא תקח לך אשה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה׃
3כי כה אמר יהוה על הבנים ועל הבנות הילודים במקום הזה ועל אמתם הילדות אותם ועל אבותם המולדים אותם בארץ הזאת׃
12ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם׃
7ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה׃
7ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום׃
16ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן׃
9והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם׃
6ויקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את אלהיהם׃
2קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃
3ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים׃
19רק נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי מקנה רב לכם ישבו בעריכם אשר נתתי לכם׃
28ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ׃
41בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי׃
38אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני׃
30אשה תארש ואיש אחר ישגלנה בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו׃
13ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך׃
1¶ ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם׃
2ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו׃
3ויקח דויד עוד נשים בירושלם ויולד דויד עוד בנים ובנות׃
1¶ ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ׃
44כל אלה נשאי נשים נכריות ויש מהם נשים וישימו בנים׃
2הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי׃
3ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך׃
8וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו׃
12כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם׃
16ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד׃
21למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ׃
37ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה׃
18יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃
3אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך׃
21האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם׃
7ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל׃
16צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃
17כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃
4כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃
17ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד׃
4ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃
13ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות׃
10אם אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע׃
22ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ׃
11טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך׃