איוב 2:8
ויקח לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך האפר׃
ויקח לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך האפר׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
2ויאמר יהוה אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה׃
3ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם׃
4ויען השטן את יהוה ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו׃
5אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך יברכך׃
6ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמר׃
7ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו׃
19הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃
9ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת׃
10ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו׃
20ויקם איוב ויקרע את מעלו ויגז את ראשו ויפל ארצה וישתחו׃
21ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך׃
6על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר׃
7ויהי אחר דבר יהוה את הדברים האלה אל איוב ויאמר יהוה אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃
8ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃
16ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר׃
6ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתוכם׃
7ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה׃
8ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע׃
9ויען השטן את יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים׃
10הלא את שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ׃
11ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך׃
12ויאמר יהוה אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה׃
15שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃
8ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה׃
9והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים׃
10ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
2עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃
31אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃
14ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשף מים מגבא׃
1¶ אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃
2ויען איוב ויאמר׃
9כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃
30תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי טיט׃
5לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
4בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
3ויען איוב את יהוה ויאמר׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
19והוכח במכאוב על משכבו וריב עצמיו אתן׃
1¶ ויען איוב ויאמר׃
13ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל היום דוה׃
29יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃
11והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃
21חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃
6ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר׃
1¶ ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃
11דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃
7מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים׃