איוב 24:12
מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה׃
מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
11בין שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו׃
10נשברה קרית תהו סגר כל בית מבוא׃
11צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ׃
12נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער׃
13המה היו במרדי אור לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו׃
11כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה׃
12לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל חיק אמתם׃
24אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃
25אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃
10יומם ולילה יסובבה על חומתיה ואון ועמל בקרבה׃
11הוות בקרבה ולא ימיש מרחבה תך ומרמה׃
22אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃
9מרב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים׃
12שם יצעקו ולא יענה מפני גאון רעים׃
11כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה׃
12הוי בנה עיר בדמים וכונן קריה בעולה׃
18אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו׃
19המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה׃
1¶ משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות׃
2תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה׃
11שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב׃
11הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך׃
12והלכו ערי יהודה וישבי ירושלם וזעקו אל האלהים אשר הם מקטרים להם והושע לא יושיעו להם בעת רעתם׃
21שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת׃
25ימששו חשך ולא אור ויתעם כשכור׃
20בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חמת יהוה גערת אלהיך׃
2אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה׃
39מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו׃
7הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃
14ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃
12כי דרש דמים אותם זכר לא שכח צעקת עניים׃
1¶ הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף׃
12והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות ופקדתי על האנשים הקפאים על שמריהם האמרים בלבבם לא ייטיב יהוה ולא ירע׃
7הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׃
12לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו׃
17אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו׃
4אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃
22תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃
9הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה׃
6לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל׃
16חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור׃
4אז יזעקו אל יהוה ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם׃
9כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה נגע עד שער עמי עד ירושלם׃
7אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב׃
16והיה האיש ההוא כערים אשר הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים׃
19קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אכל למו וישיבו את נפשם׃
20ראה יהוה כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה חרב בבית כמות׃
29מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש׃
12על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃
31כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים׃