לוקס 1:62
וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו׃
וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
63וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם׃
64ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את האלהים׃
65ותפל אימה על כל שכניהם ויספר כל הדברים האלה בכל הרי יהודה׃
66וישימו כל השמעים אל לבם לאמר מה אפוא יהיה הילד הזה ויד יהוה היתה עמו׃
67וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר׃
57וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן׃
58וישמעו שכניה וקרוביה כי הגדיל יהוה את חסדו עמה וישמחו אתה׃
59ויהי ביום השמיני ויבאו למול את הילד ויקראו אתו זכריה על שם אביו׃
60ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא׃
61ויאמרו אליה אין איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה׃
21ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא לו המלאך בטרם הרה בבטן׃
12ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו׃
13ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃
14והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃
15כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו׃
16ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם׃
17והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃
18ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים׃
31והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע׃
32והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו׃
33ויוסף ואמו תמהים על הדברים הנאמרים עליו׃
21והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל׃
22ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃
23ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו׃
76ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את דרכיו׃
36והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי׃
17ויראו וישמיעו את הדבר הנאמר אליהם על הגער הזה׃
27ויבא ברוח אל המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את הנער ישוע לעשות עליו כמשפט התורה׃
28ויקחהו על זרעותיו ויברך את האלהים ויאמר׃
23כאשר כתוב בתורת יהוה כל זכר פטר רחם יקרא קדש ליהוה׃
5כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃
56וישתוממו אביה ואמה והוא צוה אתם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה׃
26ויבאו אל יוחנן ויאמרו אליו רבי האיש אשר היה עמך בעבר הירדן ואשר העידת לו הנו טבל וכלם באים אליו׃
25ולא ידעה עד כי ילדה בן את בכורה ויקרא את שמו ישוע׃
6ויהי איש שלוח מאת האלהים ושמו יוחנן׃
7ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃
8ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו׃
12וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס׃
47וכל השמעים אליו השתוממו על שכלו ועל תשובתיו׃
48ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת לב בקשנוך׃
44כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי׃
21והיא ילדת בן וקראת את שמו ישוע כי הוא יושיע את עמו מעונותיהם׃
22ותהי כל זאת למלאת את אשר דבר יהוה ביד הנביא לאמר׃
22וכלם העידהו ותמהו על דברי חן אשר יצאו מפיהו ויאמרו הלא זה הוא בן יוסף׃
41ויהי כשמע אלישבע את ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש׃
9ויהי בימים ההם ויבא ישוע מנצרת אשר בגליל ויטבל על ידי יוחנן בירדן׃
25ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם׃
13ויבא ישוע מן הגליל הירדנה אל יוחנן להטבל על ידו׃
18ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃
16וישאל את הסופרים מה אתם מתוכחים עמהם׃