לוקס 18:9
ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃
ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
10שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃
11ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃
12אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃
13והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃
14אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
14וישמעו כל זאת גם הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו׃
15ויאמר אליהם אתם הם המצטדקים לפני האדם ואלהים יודע את לבבכם כי הגבה באדם תועבה הוא לפני האלהים׃
3וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃
29והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי׃
30ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃
31ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃
3והנה אנשים מן הסופרים אמרו בלבבם מגדף הוא׃
9טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם׃
16וישא משלו ויאמר אליהם לאמר שדה איש עשיר אחד עשה תבואה הרבה׃
17ויחשב בלבו לאמר מה אעשה כי אין לי מקום לכנוס בו את תבואתי׃
18ויאמר את זאת אעשה הרס את אסמי ובנה גדולים מהם ואכנסה שמה את כל יבולי וטובי׃
1¶ ויאמר גם אל תלמידיו איש עשיר היה ולו פקיד על ביתו וילשינהו אליו באמרם כי מפזר הוא את קניניך׃
1¶ וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃
2ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃
12כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃
6הבטחים על חילם וברב עשרם יתהללו׃
31מי משניהם עשה את רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל מלכות האלהים׃
32כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי כן להאמין לו׃
7הנה הגבר לא ישים אלהים מעוזו ויבטח ברב עשרו יעז בהותו׃
11כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃
12וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃
8אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃
7וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃
41שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃
39וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את העור הלא יפלו שניהם אל הפחת׃
3כי החשב את עצמו להיות מה ואיננו מאומה את נפשו הוא מרמה׃
36ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃
11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃
2כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא׃
45ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את משליו ויבינו כי עליהם דבר׃
11חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו׃
28בוטח בעשרו הוא יפל וכעלה צדיקים יפרחו׃
1¶ השמרו לכם מעשות צדקתכם לפני בני אדם למען יראו אתכם ואם לא אין לכם שכר מאת אביכם שבשמים׃
2לכן בעשותך צדקה אל תריע לפניך בשופר כמעשה החנפים בבתי הכנסיות ובחרבות למען יהללו אותם האמשים אמן אמר אני לכם כי לקחו את שכרם׃
23על כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר חפץ לעשות חשבון עם עבדיו׃
12כי אל נעז פנינו לכלל אתנו עם האנשים המשבחים נפשם או לערך אתנו לאלה אכן נבערו מדעת המדדים את נפשם בנפשם וערכים את נפשם לנפשם׃
39ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
21זה חלק האצר לו אצרות ולא יעשיר באלהים׃
33הלא היה לך גם אתה לרחם על העבד חברך כאשר רחמתי אני עליך׃
11ויראו הפרושים ויאמרו אל תלמידיו מדוע עם המוכסים והחטאים אכל רבכם׃
4אשרי הגבר אשר שם יהוה מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב׃
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
19איש עשיר היה והוא לבוש ארגמן ושש ויתעגג וישמח יום יום׃
43כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים׃
9ועתה מה הוא היש לנו מעלה יתרה לא במאומה כבר הוכחנו כי גם היהודים גם היונים כלם הם תחת החטא׃