מתי 25:38
ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃
ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
39ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃
40והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃
34אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם׃
35כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני׃
36ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃
37וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃
42כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃
43גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃
44וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃
45אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם׃
7הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם׃
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
15אח או אחות אם יהיו בעירם ובחסר לחם יומם׃
16ואיש מכם יאמר אליהם לכו לשלום והתחממו ושבעו ולא תתנו להם די מחסור גופם מה תועיל זאת׃
6כי תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט׃
7לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם׃
19אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון׃
33ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו׃
34ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו׃
35ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃
36ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃
37ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה׃
8ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה הלבשים עדנים בבתי המלכים המה׃
32בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתח׃
25ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃
35ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃
16ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה בגד׃
30ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃
10ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר׃
35וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃
7ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכסה בגד׃
7ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה׃
18עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה׃
19ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים׃
12ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃
3ופניתם אל הלבוש לבשי מכלול ואמרתם לו שב לך הנה בטוב ולעני תאמרו עמד שם או שב פה מתחת להדם רגלי׃
3באשר אחרי לבשנהו לא נמצא ערמים׃
25אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃
25והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על הדלת לאמר אדנינו אדנינו פתח לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מאין אתם׃
26אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת׃
11ויען ויאמר אליהם מי אשר לו כתנות שתים הוא יחלק לאשר אין לו ומי אשר לו מזון ככה יעשה גם הוא׃
21ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃
13אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃
31והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו׃
32ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים׃
11ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו׃
31לכן אל תדאגו לאמר מה נאכל ומה נשתה ומה נלבש׃
16דן דין עני ואביון אז טוב הלוא היא הדעת אתי נאם יהוה׃
11ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה׃