מתי 28:17
ויהי כראותם אתו וישתחוו לו ומקצתם נחלקו בלבם׃
ויהי כראותם אתו וישתחוו לו ומקצתם נחלקו בלבם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
7ומהרתן ללכת ואמרתן אל תלמידיו כי קם מן המתים והנה הוא הולך לפניכם הגלילה ושם תראהו הנה אמרתי לכן׃
8ותמהרנה לצאת מן הקבר ביראה ובשמחה גדולה ותרצנה להגיד לתלמידיו׃
9הנה הלכות להגיד לתלמידיו והנה ישוע נקרה אליהן ויאמר שלום לכן ותגשנה ותאחזנה ברגליו ותשתחוין לו׃
10ויאמר אליהן ישוע אל תיראן לכנה והגדן לאחי וילכו הגלילה ושם יראוני׃
11ויהי בלכתן והנה אנשים מן המשמר באו העירה ויגידו לראשי הכהנים את כל הנעשה׃
16ועשתי עשר התלמידים הלכו הגלילה אל ההר אשר צום ישוע׃
11וכאשר שמעו כי חי ונראה אליה לא האמינו לה׃
12ואחרי כן נראה בדמות אחרת לשנים מהם בהיתם מתהלכים בצאתם השדה׃
13והם הלכו ויגידו לאחרים וגם להם לא האמינו׃
14ובאחרנה נראה לעשתי העשר בהיותם מסבים ויחרף חסרון אמונתם וקשי לבבם אשר לא האמינו לראים אתו נעור מן המתים׃
36עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם׃
37והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי רוח ראו׃
38ויאמר אליהם מה זה אתם נבהלים ועל מה זה מחשבות עלות בלבבכם׃
52והם השתחוו לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה׃
38ויאמר אני מאמין אדני וישתחו לו׃
6ויהי כשמע התלמידים ויפלו על פניהם וייראו מאד׃
7ויגש ישוע ויגע בם ויאמר קומו ואל תיראו׃
8וישאו עיניהם ולא ראו איש בלתי את ישוע לבדו׃
20ובדברו זאת הראה אתם את ידיו ואת צדו וישמחו התלמידים בראותם את האדון׃
22ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל רעהו לדעת על מי דבר׃
26והתלמידים בראתם אותו מתהלך על פני הים נבהלו לאמר מראה רוח הוא ויצעקו מפחד׃
40ואחרי אמרו את זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו׃
41והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל׃
49והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃
50כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃
33ואנשי האניה נגשו וישתחוו לו לאמר באמת בן אלהים אתה׃
24וילכו אנשים משלנו אל הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו׃
7אך לכנה ואמרתן אל תלמידיו ואל פטרוס כי הולך הוא לפניכם הגלילה ושם תראהו כאשר אמר לכם׃
8ותמהרנה לצאת ותברחנה מן הקבר כי אחזתן רעדה ותמהון ולא הגידו דבר לאיש כי יראו׃
18ויגש ישוע וידבר אליהם לאמר נתן לי כל שלטן בשמים ובארץ׃
5ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה תבקשנה את החי אצל המתים׃
11ויהיו דבריהן כדברי ריק בעיניהם ולא האמינו להן׃
31וימהר ישוע לשלח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן האמונה למה לחק לבך׃
5המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו׃
27ואחר אמר אל תומא שלח אצבעך הנה וראה את ידי ושלח את ידך הנה ושים בצדי ואל תהי חסר אמונה כי אם מאמין׃
28ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי׃
29ויאמר אליו ישוע יען ראית אתי האמנת אשרי המאמינים ואינם ראים׃
54ושר המאה והאנשים אשר אתו השמרים את ישוע כראותם את הרעש ואת אשר נהיתה נבהלו מאד ויאמרו אכן זה היה בן אלהים׃
4ומפחדו נבהלו השמרים ויהיו כמתים׃
22ואחרי קומו מן המתים זכרו תלמידיו כי זאת אמר להם ויאמינו בכתוב ובדבר אשר דבר ישוע׃
24ויש אשר שמעו אל דבריו ויש אשר לא האמינו׃
24ותומא אחד משנים העשר הנקרא דידומוס לא היה בתוכם כבוא ישוע׃
25ויגידו לו התלמידים הנשארים ראה ראינו את האדון ויאמר אליהם אם לא אראה בידיו את רשם המסמרות ואשים את אצבעתי במקום המסמרות ואשים את ידי בצדו לא אאמין׃
31וירא ימים רבים אל העלים אתו מן הגליל ירושלימה והמה עתה עדיו אל העם׃
8ויבא שמה גם התלמיד האחר אשר בא ראשונה אל הקבר וירא ויאמן׃
9כי לא הבינו עד עתה את הכתוב אשר קום יקום מעם המתים׃
8ותזכרנה את דבריו׃
50ויוליכם מחוץ לעיר עד בית היני וישא את ידיו ויברכם׃
40ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃
37רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו׃