במדבר 25:17
צרור את המדינים והכיתם אותם׃
צרור את המדינים והכיתם אותם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
15ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא׃
16וידבר יהוה אל משה לאמר׃
18כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור׃
1¶ וידבר יהוה אל משה לאמר׃
2נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך׃
3וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת יהוה במדין׃
7ויצבאו על מדין כאשר צוה יהוה את משה ויהרגו כל זכר׃
8ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב׃
9וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת כל חילם בזזו׃
10ואת כל עריהם במושבתם ואת כל טירתם שרפו באש׃
9עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון׃
1¶ ויעשו בני ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד מדין שבע שנים׃
2ותעז יד מדין על ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות׃
3והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו׃
4ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור׃
5כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה׃
15ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה׃
16הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה׃
17ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו׃
13ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב׃
3עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור׃
24ויבאו אל מחנה ישראל ויקמו ישראל ויכו את מואב וינסו מפניהם ויבו בה והכות את מואב׃
17זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים׃
18אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים׃
10וידבר יהוה אל משה לאמר׃
16ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד׃
8ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם׃
5ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור׃
66תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃
10שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים׃
17וידבר יהוה אל משה לאמר׃
26וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃
17וידבר יהוה אלי לאמר׃
17כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך׃
8וירעצו וירצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמנה עשרה שנה את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ האמרי אשר בגלעד׃
2ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא תכרת להם ברית ולא תחנם׃
15הכה תכה את ישבי העיר ההוא לפי חרב החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב׃
18וישלחך יהוה בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם׃
13ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב׃
20כי מאת יהוה היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם לבלתי היות להם תחנה כי למען השמידם כאשר צוה יהוה את משה׃
7ויהי כי זעקו בני ישראל אל יהוה על אדות מדין׃
5ונתנם יהוה לפניכם ועשיתם להם ככל המצוה אשר צויתי אתכם׃
15וגם יד יהוה היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם׃
25ויאמר יהוה אל משה לאמר׃
19להדף את כל איביך מפניך כאשר דבר יהוה׃
27ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו׃
31ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃
19והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים׃