תהילים 79:4
היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃
היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
13תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃
14תשימנו משל בגוים מנוד ראש בל אמים׃
15כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני׃
16מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם׃
17כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך׃
6תשימנו מדון לשכנינו ואיבינו ילעגו למו׃
41שסהו כל עברי דרך היה חרפה לשכניו׃
4שמע אלהינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה׃
45סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃
46פצו עלינו פיהם כל איבינו׃
51בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יהוה׃
1¶ זכר יהוה מה היה לנו הביט וראה את חרפתנו׃
2נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים׃
11מכל צררי הייתי חרפה ולשכני מאד ופחד למידעי ראי בחוץ נדדו ממני׃
3שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃
3חננו יהוה חננו כי רב שבענו בוז׃
4רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים׃
12והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃
19כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו׃
14הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום׃
5עד מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך׃
25ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃
3מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם׃
17עודינה תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע׃
18צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי בא קצינו׃
19קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו׃
20רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃
9אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו׃
10תשיבנו אחור מני צר ומשנאינו שסו למו׃
11תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃
13גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה׃
24והבשת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו את צאנם ואת בקרם את בניהם ואת בנותיהם׃
8ויהי קצף יהוה על יהודה וירושלם ויתנם לזועה לשמה ולשרקה כאשר אתם ראים בעיניכם׃
10עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃
7לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם ולכל ישראל הקרבים והרחקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך׃
11ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תחנף ותחז בציון עינינו׃
19המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה׃
14ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל עובר׃
11אשרינו עתה סבבוני עיניהם ישיתו לנטות בארץ׃
7כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃
17ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה׃
5הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה׃
50זכר אדני חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל רבים עמים׃
7כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו׃
7מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים כהיום הזה׃
7כל ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש׃
19כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות׃
3זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃
4ביום ההוא ישא עליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו חלק עמי ימיר איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק׃
8על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו׃