הראשונה אל הקורינתים 10:9
ולא ננסה את המשיח כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים׃
ולא ננסה את המשיח כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
10גם לא תלינו כאשר הלינו מקצתם וימותו ביד המשחית׃
11כל זאת מצאתם להיות למופת ותכתב למוסר לנו אשר הגיעו אלינו קצי העולמים׃
12לכן החשב שהוא נצב ירא פן יפול׃
13עדין לא בא עליכם נסיון אחר בלתי אם נסיון בני אדם כי נאמן הוא האלהים אשר לא יניח לנסות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם יתן עם הנסיון גם תוצאתיו כדי שתוכלו שאת׃
14על כן חביבי נוסו מעבודת אלילים׃
5אבל ברבם לא רצה האלהים ופגריהם נפלו במדבר׃
6וכל זאת היתה לנו למופת לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם המה׃
7ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃
8ולא נהיה זנים כאשר זנו מקצתם ויפלו ביום אחד שלשה ועשרים אלף איש׃
16לא תנסו את יהוה אלהיכם כאשר נסיתם במסה׃
6וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל׃
7ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו ביהוה ובך התפלל אל יהוה ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם׃
8ויאמר יהוה אל משה עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי׃
9ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי׃
8אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃
9אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי ארבעים שנה׃
13אל יאמר המנסה האלהים נסני כי האלהים איננו מנסה ברע והוא לא ינסה איש׃
14כי אם ינסה כל איש בתאות נפשו אשר תסיתהו ותפתהו׃
14ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃
8אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃
9אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי׃
10ועתה מה תנסו את האלהים לשום על על צוארי התלמידים אשר גם אבותינו גם אנחנו לא יכלנו לשאת׃
7ויאמר אליו ישוע ועוד כתוב לא תנסה את יהוה אלהיך׃
22הנעז להקניא את אדנינו הכי חזקים אנחנו ממנו׃
12ויען ישוע ויאמר אליו נאמר לא תנסה את יהוה אלהיך׃
22כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃
23אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃
16מי אפוא אלה אשר שמעו ויריבו הלא כל יצאי מצרים ביד משה׃
17ובמי התקוטט ארבעים שנה הלא בחטאים אשר נפלו פגריהם במדבר׃
7זכר אל תשכח את אשר הקצפת את יהוה אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד באכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם יהוה׃
8ובחרב הקצפתם את יהוה ויתאנף יהוה בכם להשמיד אתכם׃
5ויש את נפשי להזכיר אתכם את אשר כבר ידעתם כי הושיע יהוה את העם ממצרים וישמד אחרי כן את אשר לא האמינו׃
18וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃
56וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃
15המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש׃
22ובתבערה ובמסה ובקברת התאוה מקצפים הייתם את יהוה׃
11לכן נשקדה נא לבוא אל המנוחה ההיא למען אשר לא יכשל איש והיה ממרה כמוהם׃
16הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה׃
40כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃
9לא בעבור שאין לנו הרשות לזאת כי אם לתת אתנו לכם למופת ללכת בעקבותינו׃
1¶ על כן נירא נא בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל מנוחתו פן יראה איש מכם מאחר פעמיו׃
10בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃
9אבל המבקשים להעשיר יפלו בנסיון ובמוקשים וברב תאות סבלות ומשחיתות המשקיעות את האדם בשחת ובאבדון׃
32אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש׃
31מה נורא לנפל ביד אלהים חיים׃
14וכאשר הגביה משה את הנחש במדבר כן צריך בן האדם להנשא׃
27ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃
12ראו עתה אחי פן יש באחד מכם לב רע וחסר אמונה לסור מאלהים חיים׃
20כי לא יכלו לשאת את אשר צוו ואם בהמה תגע בהר סקל תקסל או ירה תירה בחצים׃
8חפר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש׃