קהלת 3:2
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
1¶ לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃
3עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃
4עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃
5עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃
6עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃
7עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃
8עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃
9מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃
10ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃
11את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃
12ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃
6כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו׃
15מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃
16ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃
17אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃
19כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃
20הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃
9את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׃
2טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו׃
3מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש׃
4דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃
5וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם׃
6בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים׃
1¶ כי את כל זה נתתי אל לבי ולבור את כל זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם׃
2הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא׃
3זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים׃
10כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה׃
11שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם׃
12כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃
22וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃
9מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש׃
7וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה׃
8הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃
15ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו׃
8אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃
9מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃
1¶ הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
14ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה׃
12עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש׃
14יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל׃
2ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה׃
3וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש׃
4הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃
5עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי׃
2כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
26תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו׃
11ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש׃
16וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח׃
12כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש׃
11ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃