יחזקאל 38:2
בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו׃
בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
1¶ ואתה בן אדם הנבא על גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל׃
2ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על הרי ישראל׃
3ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל׃
4ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
13שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול׃
14לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע׃
15ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב׃
16ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג׃
17כה אמר אדני יהוה האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם׃
18והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי׃
19ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שים פניך אל הרי ישראל והנבא אליהם׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו׃
2בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל מצרים כלה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל׃
4לכן הנבא עליהם הנבא בן אדם׃
6גמר וכל אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו עמים רבים אתך׃
7הכן והכן לך אתה וכל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר׃
11והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את העברים וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג׃
1¶ ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר יהוה׃
17ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן׃
7ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃
2בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם׃
20ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
21בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה׃
8ויצא להדיח את הגוים בארבע כנפות הארץ את גוג ומגוג ולקבצם למלחמה אשר מספרם כחול הים׃
5על פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃
6ושלחתי אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי אני יהוה׃
9ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך׃
10כה אמר אדני יהוה והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ויאמר אלי בן אדם עמד על רגליך ואדבר אתך׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
7ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני׃
4ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם׃
21וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
17בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני׃
16ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
17ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אליהם ארץ כי אביא עליה חרב ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה׃
11ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם הנבא אל נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר יהוה׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃