חבקוק 2:14
כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יהוה כמים יכסו על ים׃
כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יהוה כמים יכסו על ים׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
9לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים׃
21ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃
15הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על מעוריהם׃
16שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל תסוב עליך כוס ימין יהוה וקיקלון על כבודך׃
5ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר׃
16כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו׃
12ואמרת אליהם את הדבר הזה כה אמר יהוה אלהי ישראל כל נבל ימלא יין ואמרו אליך הידע לא נדע כי כל נבל ימלא יין׃
13ואמרת אליהם כה אמר יהוה הנני ממלא את כל ישבי הארץ הזאת ואת המלכים הישבים לדוד על כסאו ואת הכהנים ואת הנביאים ואת כל ישבי ירושלם שכרון׃
24ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר׃
4ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׃
2כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה׃
13הלוא הנה מאת יהוה צבאות וייגעו עמים בדי אש ולאמים בדי ריק יעפו׃
14המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים׃
15על כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל׃
30הן פרש עליו אורו ושרשי הים כסה׃
32ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכל אשר בו׃
5ואדני יהוה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל יושבי בה ועלתה כיאר כלה ושקעה כיאר מצרים׃
7ירעם הים ומלאו תבל וישבי בה׃
11אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃
10לכן ישיב עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃
3הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את הדבר הזה׃
4אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃
11או חשך לא תראה ושפעת מים תכסך׃
19והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים׃
42עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה׃
20בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל׃
1¶ הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃
5אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא׃
13לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא׃
14לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה׃
3ונדעה נרדפה לדעת את יהוה כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ׃
3על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו׃
11ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו׃
16אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃
20נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום׃
8העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה כיאור מצרים׃
12שמו שמים על זאת ושערו חרבו מאד נאם יהוה׃
21כי אם שם אדיר יהוה לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו׃
3קול יהוה על המים אל הכבוד הרעים יהוה על מים רבים׃
9ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים׃
14נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד׃
18והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים׃
1¶ לדוד מזמור ליהוה הארץ ומלואה תבל וישבי בה׃
12הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון׃
4ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת׃
3אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא נתכנו עללות׃
31יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו׃
8וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ׃
6והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו׃
8כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע׃