ישעיהו 24:1
¶ הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃
¶ הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
2והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו׃
3הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את הדבר הזה׃
4אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃
5והארץ חנפה תחת ישביה כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם׃
6על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער׃
19רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ׃
20נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום׃
21והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה׃
11ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה׃
12ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ׃
26ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו׃
27כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה׃
32כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל גוי וסער גדול יעור מירכתי ארץ׃
12שמו שמים על זאת ושערו חרבו מאד נאם יהוה׃
20והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי אני יהוה׃
11שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב׃
12נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער׃
13כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר׃
9הנה יום יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה׃
9באזני יהוה צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב׃
7ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃
5ואדני יהוה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל יושבי בה ועלתה כיאר כלה ושקעה כיאר מצרים׃
32והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה׃
10בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור׃
24מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך׃
23הנותן רוזנים לאין שפטי ארץ כתהו עשה׃
24יתן יהוה את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים ירד עליך עד השמדך׃
29ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב׃
23ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם׃
1¶ לדוד מזמור ליהוה הארץ ומלואה תבל וישבי בה׃
3כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו׃
13על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃
4ביום ההוא ישא עליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו חלק עמי ימיר איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק׃
2כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלם ועל כל ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב׃
14כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך׃
37ונדמו נאות השלום מפני חרון אף יהוה׃
8העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה כיאור מצרים׃
14ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה׃
4כה תאמר אליו כה אמר יהוה הנה אשר בניתי אני הרס ואת אשר נטעתי אני נתש ואת כל הארץ היא׃
29ארץ ארץ ארץ שמעי דבר יהוה׃
22ולא יוכל יהוה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה׃
8לכו חזו מפעלות יהוה אשר שם שמות בארץ׃
7ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך ערים נחרבות תהיינה׃
16לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃
24ואמרו כל הגוים על מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה׃
15אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא׃
23כי כלה ונחרצה אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל הארץ׃
6הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב׃
28וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃
21כי הנה יהוה יצא ממקומו לפקד עון ישב הארץ עליו וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה׃