הושע 7:4
כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו׃
כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
5יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים׃
6כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃
7כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי׃
8אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃
2ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃
3ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים׃
28כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה׃
29נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו׃
16כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשולו׃
17כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו׃
4הלא ידעו כל פעלי און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו׃
17האינך ראה מה המה עשים בערי יהודה ובחצות ירושלם׃
18הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃
10ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר׃
32האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים׃
33לכל זנות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך׃
13כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד כהן כלו עשה שקר׃
7והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי׃
10לכן אתן את נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד גדול כלה בצע בצע מנביא ועד כהן כלה עשה שקר׃
9מעט שאר מחמץ הוא את כל העסה׃
7אי לזאת אסלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו׃
8סוסים מיזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו׃
4לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו׃
3על הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה׃
10כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא׃
14ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו היו לי כלם כסדם וישביה כעמרה׃
18סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃
14עינים להם מלאות נאפים אשר לא תחדלות מחטוא ואת נפשות הפתאים יצודדו ולב מלמד בצע להם בני המארה׃
9וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה׃
7כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר׃
8חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו׃
2מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים׃
3וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם יהוה׃
2ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם׃
6לא טוב התהללכם הלא ידעתם כי מעט שאר מחמץ את כל העסה׃
10כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא כן׃
2אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו׃
20כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און׃
9הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה׃
9כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון׃
5ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו׃
35הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃
2שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו׃
7השאפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי׃
15מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי׃
4נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה׃
37כי נאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן נאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה׃
5שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃
7ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו׃
3ואתם קרבו הנה בני עננה זרע מנאף ותזנה׃