תהילים 14:4
הלא ידעו כל פעלי און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו׃
הלא ידעו כל פעלי און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
3כלו סג יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד׃
4הלא ידעו פעלי און אכלי עמי אכלו לחם אלהים לא קראו׃
16כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשולו׃
17כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו׃
8חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו׃
1¶ למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב׃
2יהוה משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים׃
3הכל סר יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד׃
22כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃
4ואני אמרתי אך דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם׃
4יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃
5עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃
6אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃
7ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃
18לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם׃
19ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר ואכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד׃
3ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמתיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת׃
4אז יזעקו אל יהוה ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם׃
25שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו׃
11אין משכיל אין דרש את אלהים׃
12הכל סר יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד׃
13לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא׃
5שם פחדו פחד כי אלהים בדור צדיק׃
4אין קרא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על תהו ודבר שוא הרו עמל והוליד און׃
7כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי׃
16מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃
5לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ׃
5אנשי רע לא יבינו משפט ומבקשי יהוה יבינו כל׃
4אל תט לבי לדבר רע להתעולל עללות ברשע את אישים פעלי און ובל אלחם במנעמיהם׃
4שמעו זאת השאפים אביון ולשבית ענוי ארץ׃
3אל תמשכני עם רשעים ועם פעלי און דברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם׃
14ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃
1¶ למנצח על מחלת משכיל לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עשה טוב׃
12והמה לא ידעו מחשבות יהוה ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה׃
10ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר׃
17ודרך שלום לא ידעו׃
4עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו׃
17על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃
8וארח לחברה עם פעלי און וללכת עם אנשי רשע׃
4הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור׃
4יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ׃
15ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו׃
2וגם הוא חכם ויבא רע ואת דבריו לא הסיר וקם על בית מרעים ועל עזרת פעלי און׃
14חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך׃
28שמנו עשתו גם עברו דברי רע דין לא דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו׃
8סורו ממני כל פעלי און כי שמע יהוה קול בכיי׃
15הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃
11כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמודיהם באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה׃
14וישקד יהוה על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק יהוה אלהינו על כל מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו׃
2להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו׃