ישעיהו 14:10
כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃
כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
8גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו׃
9שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃
11הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃
12איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים׃
15אך אל שאול תורד אל ירכתי בור׃
16ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃
18כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃
19ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס׃
20לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים׃
5כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃
17כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים׃
4ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף׃
14מתים בל יחיו רפאים בל יקמו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו׃
35כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים׃
26יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃
16וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃
17ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה׃
18עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך׃
8לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃
9האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך׃
21ידברו לו אלי גבורים מתוך שאול את עזריו ירדו שכבו הערלים חללי חרב׃
21כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃
17גם הם אתו ירדו שאלה אל חללי חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים׃
18אל מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי עדן והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את חללי חרב הוא פרעה וכל המונה נאם אדני יהוה׃
5הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה׃
7הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו׃
7והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה׃
5הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃
5במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו׃
5למי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה׃
14לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה׃
3מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם׃
7אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו׃
19איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות׃
19כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם׃
3אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃
8המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד׃
10והיה כי תגיד לעם הזה את כל הדברים האלה ואמרו אליך על מה דבר יהוה עלינו את כל הרעה הגדולה הזאת ומה עוננו ומה חטאתנו אשר חטאנו ליהוה אלהינו׃
14תשימנו משל בגוים מנוד ראש בל אמים׃
10ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני חכמתך ודעתך היא שובבתך ותאמרי בלבך אני ואפסי עוד׃
14למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים ולא יתנו את צמרתם אל בין עבתים ולא יעמדו אליהם בגבהם כל שתי מים כי כלם נתנו למות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור׃
7והיה כל ראיך ידוד ממך ואמר שדדה נינוה מי ינוד לה מאין אבקש מנחמים לך׃
23ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים׃
10הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה׃
17הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה׃
10כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני׃
21מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה׃
30והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו׃
12זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃
10וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃