איוב 14:10
וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
11אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃
12ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃
13מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃
14אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃
1¶ אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃
2כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
3אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃
14אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׃
15יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
3יהוה מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו׃
4אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃
4תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו׃
47זכר אני מה חלד על מה שוא בראת כל בני אדם׃
48מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה׃
15אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃
16כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׃
8אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃
9מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃
19כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃
20הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃
21מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃
14כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח׃
22חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃
9כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
7וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה׃
12ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׃
1¶ רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃
29תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃
11כי יש דברים הרבה מרבים הבל מה יתר לאדם׃
12כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש׃
12עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש׃
21הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃
36ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא׃
14ולא תדעו מה ילד יום מחר כי מה חייכם עשן הם אשר נראה כמעט רגע ואחר כלה וילך׃
8אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו׃
7יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם׃
6ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל מקום אחד הכל הולך׃
7כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃
32והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃
5גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃
24כי כל בשר חציר וכל כבוד איש כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ׃
11כי זרח השמש בחמתו וייבש את החציר ויבל ציצו וחסד מראהו אבד כן יבול העשיר בהליכותיו׃
19אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃
22ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים׃
6בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש׃
16וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח׃
15ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃
5כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך׃
5כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם׃