ישעיהו 40:7
יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם׃
יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
8יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם׃
5ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר׃
6קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה׃
24כי כל בשר חציר וכל כבוד איש כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ׃
25ודבר יהוה יקום לעולם וזה הוא הדבר אשר בשר לכם׃
15אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃
16כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׃
2כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון׃
12עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש׃
27וישביהן קצרי יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה׃
5זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף׃
6בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש׃
10והעשיר יתהלל בשפלותו כי יעבר כציץ החציר׃
11כי זרח השמש בחמתו וייבש את החציר ויבל ציצו וחסד מראהו אבד כן יבול העשיר בהליכותיו׃
11ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃
26וישביהן קצרי יד חתו ויבשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדפה לפני קמה׃
4אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃
15יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
6יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש׃
7בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד׃
4והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה׃
24אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם וגם נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם׃
24לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו׃
4עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו׃
10והנה שתולה התצלח הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על ערגת צמחה תיבש׃
30כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה׃
6כי מי נמרים משמות יהיו כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה׃
2כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
4אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃
17עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃
10וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
16שרפה באש כסוחה מגערת פניך יאבדו׃
11תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם׃
11בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר׃
9מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃
4תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו׃
3לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה׃
15כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה׃
4וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים׃
22חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃
12אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן׃
6ירד כמטר על גז כרביבים זרזיף ארץ׃
5כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃
4כי כה אמר יהוה אלי אשקוטה ואביטה במכוני כחם צח עלי אור כעב טל בחם קציר׃
7ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו׃
4גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל׃
18וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והיה כמסס נסס׃
39ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃
1¶ כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה לקש אחר גזי המלך׃
1¶ משא דבר יהוה על ישראל נאם יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו׃