תהילים 78:39
ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃
ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
37ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃
38והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃
40כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃
14כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו׃
15אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃
16כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׃
14אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׃
15יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
29תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃
27וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃
28ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃
29ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃
30לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃
11וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃
42לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃
44וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃
45ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו׃
33ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃
34אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃
35ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃
7יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם׃
11ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו׃
13מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו׃
47זכר אני מה חלד על מה שוא בראת כל בני אדם׃
4אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃
4תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו׃
18יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃
6כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני׃
17וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם ויתנו ראש לשוב לעבדתם במרים ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים ורב וחסד ולא עזבתם׃
8ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃
12ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׃
22חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃
24כי כל בשר חציר וכל כבוד איש כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ׃
18וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃
20הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃
3תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם׃
11אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו׃
27אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו׃
8אל תזכר לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׃
17ובמי התקוטט ארבעים שנה הלא בחטאים אשר נפלו פגריהם במדבר׃
9כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה׃
9מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃
50יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃
20ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם׃
39וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון׃
2כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
3ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה׃
17בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃
15כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה׃
8וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃