תהילים 103:15
אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃
אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
16כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׃
24כי כל בשר חציר וכל כבוד איש כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ׃
3יהוה מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו׃
4אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃
6קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה׃
7יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם׃
8יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם׃
1¶ אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃
2כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
14כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו׃
10והעשיר יתהלל בשפלותו כי יעבר כציץ החציר׃
11כי זרח השמש בחמתו וייבש את החציר ויבל ציצו וחסד מראהו אבד כן יבול העשיר בהליכותיו׃
11ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃
4כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה׃
5זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף׃
6בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש׃
12עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש׃
9מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃
10וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
11אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃
15יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
4תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו׃
12ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׃
2כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון׃
14ולא תדעו מה ילד יום מחר כי מה חייכם עשן הם אשר נראה כמעט רגע ואחר כלה וילך׃
5הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃
9כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה׃
10ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעפה׃
14מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן הארץ׃
19כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃
20הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃
39ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃
6יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש׃
5הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃
7בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד׃
47זכר אני מה חלד על מה שוא בראת כל בני אדם׃
15כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבתינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה׃
3כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃
4הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃
22חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃
27וישביהן קצרי יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה׃
9כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ׃
1¶ הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
29תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃
4והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה׃
12כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש׃
24רומו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו׃
23יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב׃
28ואם ככה ילביש אלהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור אף כי אתכם קטני האמונה׃
5אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃