איוב 34:15
יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
19כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃
20הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃
21מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃
7וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה׃
8הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃
4תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו׃
10וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
11אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃
12ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃
14אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׃
29תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃
16ואם בינה שמעה זאת האזינה לקול מלי׃
24כי כל בשר חציר וכל כבוד איש כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ׃
4אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃
14כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו׃
15אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃
16כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׃
21ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם׃
22כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו׃
26יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃
3תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם׃
22חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃
12ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׃
6קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה׃
7יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם׃
19בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב׃
2כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
39ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃
11ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃
29אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה׃
22ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים׃
30לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃
1¶ רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃
9מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃
39לא כל הבשר באשר אחד הוא כי מין אחר הוא בשר האדם ומין אחר בשר הבהמה ומין אחר בשר הדגה ומין אחר בשר העוף׃
14אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃
11המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו׃
12זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃
19אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃
20מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃
15כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו׃
16וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח׃
14כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח׃
38בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו׃
11עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃
13כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃
7כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃
3על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו׃
33מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃
26המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃