קהלת 12:5
גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃
גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
6עד אשר לא ירחק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור׃
7וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה׃
1¶ וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ׃
2עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃
3ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃
4וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר׃
12הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם׃
11ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃
2כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
4והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה׃
10וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
11אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃
12ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃
14למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים ולא יתנו את צמרתם אל בין עבתים ולא יעמדו אליהם בגבהם כל שתי מים כי כלם נתנו למות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור׃
22ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים׃
2טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו׃
27בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃
26תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו׃
4עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו׃
17כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃
11כי זרח השמש בחמתו וייבש את החציר ויבל ציצו וחסד מראהו אבד כן יבול העשיר בהליכותיו׃
12עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש׃
4אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃
8כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל׃
33מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃
15יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
12על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃
20הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃
15שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו׃
16וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח׃
12תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה׃
6ובימים ההם יבקשו בני אדם את המות ולא ימצאהו וישאלו את נפשם למות והמות יברח מהם׃
16בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃
26יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃
12כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש׃
15אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃
16כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׃
17עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃
4אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃
30כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה׃
17כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים׃
13יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃
5יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות׃
12ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׃
20מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃
13כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר׃
9אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃
6ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל מקום אחד הכל הולך׃
21המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃
10אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותי׃