ירמיהו 12:7
עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה׃
עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
8היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה׃
9העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה׃
10רעים רבים שחתו כרמי בססו את חלקתי נתנו את חלקת חמדתי למדבר שממה׃
14ונטשתי את שארית נחלתי ונתתים ביד איביהם והיו לבז ולמשסה לכל איביהם׃
13אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃
14חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃
15גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃
20אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם יהוה׃
6כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא אל תאמן בם כי ידברו אליך טובות׃
11דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃
7זנח אדני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית יהוה כיום מועד׃
22תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף יהוה פליט ושריד אשר טפחתי ורביתי איבי כלם׃
9נשי עמי תגרשון מבית תענגיה מעל עלליה תקחו הדרי לעולם׃
2מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים׃
15מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי׃
13אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃
3הררי בשדה חילך כל אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל גבוליך׃
4ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד׃
17ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃
16על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב׃
7ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך׃
3כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם׃
4ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתומם לבי׃
19תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃
8הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה׃
6פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׃
14ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני׃
19קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אכל למו וישיבו את נפשם׃
20ראה יהוה כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה חרב בבית כמות׃
38עזב ככפיר סכו כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו׃
11כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם יהוה׃
6רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום׃
10כי אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נועצו יחדו׃
11לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל׃
39לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני׃
11יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃
8כי אליך יהוה אדני עיני בכה חסיתי אל תער נפשי׃
4אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם׃
5ירדף אויב נפשי וישג וירמס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן סלה׃
13ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל היום דוה׃
52צוד צדוני כצפור איבי חנם׃
20אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃
11כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃
7שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃
7עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי׃
17העזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה׃
6את נטשת אתי נאם יהוה אחור תלכי ואט את ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם׃
9לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃
16ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃
10כי אבי ואמי עזבוני ויהוה יאספני׃