ירמיהו 49:11
עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו׃
עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
9אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא׃
9יהוה שמר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות׃
6אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃
2להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו׃
3ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃
5אבי יתומים ודין אלמנות אלהים במעון קדשו׃
3יתומים היינו אין אב אמתינו כאלמנות׃
10כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו׃
24וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים׃
22כל אלמנה ויתום לא תענון׃
8עצמו לי אלמנתו מחול ימים הבאתי להם על אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות׃
9יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה׃
7אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך׃
12כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃
13ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃
20עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי המקום גשה לי ואשבה׃
21ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם׃
14ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני׃
15התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך׃
17מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו׃
12כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם׃
16אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה׃
17ואכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה׃
12והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה׃
17על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃
10אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא׃
9יגזלו משד יתום ועל עני יחבלו׃
17למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה׃
25כי כה אמר יהוה גם שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע׃
21לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה׃
17לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה׃
21אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי׃
10כי אבי ואמי עזבוני ויהוה יאספני׃
15שרידו במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה׃
19כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך׃
20כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃
21כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃
11כי אתך אני נאם יהוה להושיעך כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃
6גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם׃
3כה אמר יהוה עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל תנו אל תחמסו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה׃
19שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך׃
18עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה׃
7ועתה כה אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל למה אתם עשים רעה גדולה אל נפשתכם להכרית לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית׃
8כי אליך יהוה אדני עיני בכה חסיתי אל תער נפשי׃
7ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך׃
19ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובו׃
11אמר יהוה אם לא שרותך לטוב אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האיב׃
9נשי עמי תגרשון מבית תענגיה מעל עלליה תקחו הדרי לעולם׃
16על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב׃
8ועתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול׃