איכה 5:9
בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר׃
בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
10עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב׃
3יתומים היינו אין אב אמתינו כאלמנות׃
4מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו׃
5על צוארנו נרדפנו יגענו לא הונח לנו׃
6מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם׃
8עבדים משלו בנו פרק אין מידם׃
9טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃
18צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי בא קצינו׃
19קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו׃
11ויאמרו אלינו זקינינו וכל ישבי ארצנו לאמר קחו בידכם צידה לדרך ולכו לקראתם ואמרתם אליהם עבדיכם אנחנו ועתה כרתו לנו ברית׃
12זה לחמנו חם הצטידנו אתו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם ועתה הנה יבש והיה נקדים׃
3בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
24שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה׃
25אל תצאי השדה ובדרך אל תלכי כי חרב לאיב מגור מסביב׃
3ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃
5רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃
6ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו׃
20ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב׃
9והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת׃
5וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל׃
2ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה׃
3ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב׃
4ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו׃
5ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים׃
14מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו׃
5הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים׃
25כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו׃
15החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃
15כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה׃
3ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃
5אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃
19להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב׃
17למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃
7נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו׃
36הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה׃
37ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו׃
23נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃
12הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את מצרים ממתנו במדבר׃
25ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם יספים אנחנו לשמע את קול יהוה אלהינו עוד ומתנו׃
3אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו׃
5ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש׃
15וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו׃
3ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם׃
15קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה׃
10נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים׃
11ויהי רעב על כל ארץ מצרים וכנען וצרה גדולה ואבותינו לא מצאו אכל׃
29ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃
18ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו׃
17על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו׃
4אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחינו נחיה ואם ימיתנו ומתנו׃