לוקס 2:35
וגם בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים׃
וגם בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
30כי ראו עיני את ישועתך׃
31אשר הכינות לפני כל העמים׃
32אור לגלות עיני הגוים ותפארת ישראל עמך׃
33ויוסף ואמו תמהים על הדברים הנאמרים עליו׃
34ויברך אותם שמעון ויאמר אל מרים אמו הנה זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה׃
51החשבים אתם כי באתי לתת שלום בארץ אני אמר לכם לא כי אם מחלקת׃
52כי מעתה חמשה בבית אחד יחלקו שלשה על שנים ושנים על שלשה׃
53האב יחלק על הבן והבן על האב האם על הבת והבת על האם החמות על הכלה והכלה על החמות׃
34אל תחשבו כי באתי להטיל שלום בארץ לא באתי להטיל שלום כי אם חרב׃
35כי באתי להפריד איש מאביו ובת מאמה וכלה מחמותה׃
36ואיבי איש אנשי ביתו׃
12כי דבר האלהים חי הוא ופעל גבורות וחד מחרב פיפיות ונכנס עד להבדיל בין נפש לרוח ובין הדבקים למוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו׃
12ואח ימסר את אחיו למות ואב את בנו וקמו בנים באבותם והמיתו אותם׃
36כי כל זאת היתה למלאת הכתוב ועצם לא תשברו בו׃
37ועוד כתוב אחר אמר והביט אליו את אשר דקרו׃
16וגם תמסרו על ידי יולדיכם ואחיכם וקרוביכם ורעיכם וימיתו מכם׃
19ומרים שמרה את הדברים האלה ותחשבם בלבה׃
22ותהי כל זאת למלאת את אשר דבר יהוה ביד הנביא לאמר׃
23הנה העלמה הרה וילדת בן וקראו שמו עמנואל אשר פרושו האל עמנו׃
25והנה איש היה בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש היה עליו׃
26ולו נגלה ברוח הקדש כי לא יראה מות עד ראותו את משיח יהוה׃
15חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה׃
48ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת לב בקשנוך׃
21והיה אח ימסר את אחיו למות ואב ימסר את בנו וקמו בנים באבותם וימיתו אותם׃
36ותהי שם חנה אשה נביאה בת פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם בעלה שבע שנים אחרי בתוליה׃
31והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע׃
32והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו׃
56הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה׃
66וישימו כל השמעים אל לבם לאמר מה אפוא יהיה הילד הזה ויד יהוה היתה עמו׃
15כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפול בחרב׃
27ויהי כדברו את הדברים האלה ואשה אחת מן העם נשאה את קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך והשדים אשר ינקת׃
10ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור׃
36ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃
37כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃
17ויראו וישמיעו את הדבר הנאמר אליהם על הגער הזה׃
34ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש׃
35ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים׃
36והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי׃
20ויאמר אליו קום קח את הילד ואת אמו ולך שוב אל ארץ ישראל כי מתו המבקשים את נפש הילד׃
12וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס׃
52ויאמר אליו ישוע השב את חרבך אל תערה כי כל אחזי חרב בחרב יאבדו׃
34כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם׃
42ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך׃
43כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃
45ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר לה מאת יהוה׃
40והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם׃
14לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל׃
20הוא חשב כזאת והנה מלאך יהוה נראה אליו בחלום ויאמר יוסף בן דוד אל תירא מכנוס אליך את מרים אשתך כי אשר הרה בה מרוח הקדש הוא׃
2והיא הרה ותזעק בחבליה ותקש בלדתה׃
23ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם כי תהיה צרה גדולה בארץ וקצף על העם הזה׃