תהילים 78:25
לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃
לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
23ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃
24וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃
26יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃
27וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃
28ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃
29ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃
30לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃
40שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃
31אבותינו אכלו את המן במדבר כאשר כתוב לחם מן השמים נתן למו לאכל׃
15ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃
18וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃
31כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר׃
3ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם׃
42ויאכלו כלם וישבעו׃
20הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃
35ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען׃
44ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃
15ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת׃
18ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם׃
9וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו׃
10ואכלת ושבעת וברכת את יהוה אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך׃
12שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃
5האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש׃
49ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃
20ויאמר אליו מלאך האלהים קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת המרק שפוך ויעש כן׃
21וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו׃
29ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃
50זה הוא הלחם הירד מן השמים למען יאכל איש ממנו ולא ימות׃
15ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נשאת את ידך לתת להם׃
23יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃
33כי לחם אלהים הוא היורד מן השמים ונתן חיים לעולם׃
16המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך׃
20ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם׃
3וכלם אכלם מאכל אחד רוחני׃
9כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב׃
13ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃
16ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך׃
31ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃
32ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃
22הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם׃
16ויאמר מלאך יהוה אל מנוח אם תעצרני לא אכל בלחמך ואם תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא׃
53רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם׃
28תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב׃
3ויחלק לכל איש ישראל מאיש ועד אשה לאיש ככר לחם ואשפר ואשישה׃
58זה הוא הלחם הירד מן השמים לא כאשר אכלו אבותיכם את המן וימתו האכל את הלחם הזה יחיה לעולם׃
12וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא׃