תהילים 105:40
שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃
שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
23ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃
24וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃
25לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃
39פרש ענן למסך ואש להאיר לילה׃
41פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר׃
27וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃
28ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃
29ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃
31ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ׃
32ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה׃
15ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נשאת את ידך לתת להם׃
18וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃
19וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃
20הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃
12שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃
13ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃
15ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃
3ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃
4ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא׃
31אבותינו אכלו את המן במדבר כאשר כתוב לחם מן השמים נתן למו לאכל׃
21ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים׃
22הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם׃
32נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם׃
5וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל׃
20ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם׃
9וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו׃
14וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃
15יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃
16ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃
32ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃
18ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם׃
29ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃
31כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר׃
21ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו ויבקע צור ויזבו מים׃
13מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה׃
35ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען׃
15ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃
5רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃
6ויצעקו אל יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם׃
9כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב׃
16המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך׃
16ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר׃
3ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא׃
4והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר׃
4ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃
42ויאכלו כלם וישבעו׃
5האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש׃
44ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃