אל הרומים 1:21
יען בדעתם את האלהים לא כבדהו כאלהים וגם לא הודו לו כי אם הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבם הנבער׃
יען בדעתם את האלהים לא כבדהו כאלהים וגם לא הודו לו כי אם הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבם הנבער׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
22ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים׃
23וימירו את כבוד האלהים אשר איננו נפסד בדמות צלם אדם הנפסד צלם כל עוף והולך על ארבע ורמש האדמה׃
24על כן גם נתנם האלהים לטמאה בתאות לבם לנבל גויותיהם איש את רעהו׃
25אשר המירו אמת האלהים בכזב ויכבדו ויעבדו את הבריה תחת בראה המברך לעולמים אמן׃
26בעבור זאת נתנם האלהים לתאות בושה כי נשיהם החליפו את התשמיש כדרכן בשלא כדרכן׃
18כי נגלה חרון אלהים מן השמים על כל רשעת בני אדם ועולתם אשר יעצרו את האמת בעולה׃
19יען אשר דעת האלהים גלויה בקרבם כי האלהים הודיעם אותה׃
20כי מהותו הנעלמה היא כחו הנצחי ואלהותו מעת נברא העולם תודע במעשים ותראה לבלתי היות להם להתנצל׃
17והנה זאת אני אמר ומעיד באדון כי מעתה לא תלכו עוד כיתר הגוים ההלכים בהבלי שכלם׃
18חשכי הדעת ומוזרים לחיי אלהים מפני אולתם אשר בהם כי טח מהשכיל לבבם׃
19אשר השמינו ויתנו את נפשם לזמה לעשות כל תועבה באהבת הבצע׃
28וכאשר מאסו להשיג האלהים בדעת נתנם האלהים בידי דעה נמאסה לעשות את אשר לא יתכן׃
29וירב בקרבם כל חמס זנות ורשע בצע ואון וימלאו קנאה ורצח ומריבה ומרמה ותהפכות׃
30הלכי רכיל ומלשינים שנאי אלהים וגאים וזדים והוללים וחשבי און ואינם שמעים בקול אבותם׃
31נבערים מדעת ובגדים אכזרים נטרי שנאה ולא רחמנים׃
32יודעים המה את משפט אלהים כי עשי אלה בני מות הם ולא לבד שיעשו את אלה כי גם רצתה נפשם בעשיהם׃
20איה חכם איה ספר איה דרש העולם הזה הלא סכל האלהים את חכמת העולם הזה׃
21כי אחרי אשר בחכמת האלהים לא ידע העולם את האלהים בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים׃
16אמרים המה כי ידעו את האלהים ובמעשיהם כופרים בו כי מתעבים וממרים הם ולא יצלחו לכל מעשה טוב׃
2כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת׃
3כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו׃
1¶ למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב׃
18לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם׃
11אין משכיל אין דרש את אלהים׃
12הכל סר יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד׃
1¶ למנצח על מחלת משכיל לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עשה טוב׃
2אלהים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים׃
17ודרך שלום לא ידעו׃
18אין פחד אלהים לנגד עיניהם׃
19כי חכמת העולם הזה סכלות היא לפני האלהים ככתוב לכד חכמים בערמם׃
20ועוד כתוב יהוה ידע מחשבות חכמים כי המה הבל׃
29תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃
8הן לפנים באין דעת אלהים הייתם עבדים את אשר בעצמותם אינם אלהים׃
27אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו׃
4אשר אלהי העולם הזה עור בהם את דעות הסוררים לבלתי זרח להם נגה בשורת כבוד המשיח אשר הוא צלם האלהים׃
22כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃
10ואלה מגדפים את אשר לא ידעו ובדברים אשר יבינו מחק טבעים כבהמות הסכלות בהמה ישחיתו את נפשם׃
2כי יהיו האנשים אהבי עצמם ואהבי בצע והוללים וגאים ומגדפים וממרים באבותם וכפויי טובה ולא חסידים׃
11כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו׃
25יען כי סכלות האל חכמה היא מאדם וחלשת האל חזקה היא מאדם׃
3אולת אדם תסלף דרכו ועל יהוה יזעף לבו׃
4רשע כגבה אפו בל ידרש אין אלהים כל מזמותיו׃
29כדי שלא יתהלל לפניו כל בשר׃
6כי האלהים אשר אמר ויפע אור מחשך הוא הופיע בלבנו להפיץ אור דעת כבוד האלהים אשר בפני המשיח׃
10ובכל מרמת און באבדים תחת אשר לא קבלו את אהבת האמת להושע׃
39ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃
19וזה הוא הדין כי האור בא אל העולם ובני האדם אהבו החשך מן האור כי רעים מעשיהם׃
7כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר׃
4כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃
21טוב היה להם לא לדעת את דרך הצדקה מאשר ידעהו ונסגו אחור מן המצוה הקדושה המסורה להם׃