ישעיהו 27:7
הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרגיו הרג׃
הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרגיו הרג׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
26כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו׃
8בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים׃
6הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה׃
3גדע בחרי אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב׃
4דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו׃
6מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃
37וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע׃
14העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז׃
24מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הלוא יהוה זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו׃
25וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב׃
7שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃
6ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה׃
10שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים׃
11ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו׃
12ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל ההרים ובכל גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל עמי הארץ ויטשהו׃
19המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה׃
25על כן חרה אף יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃
7וירע בעיני האלהים על הדבר הזה ויך את ישראל׃
26תחת רשעים ספקם במקום ראים׃
12כה אמר יהוה אם שלמים וכן רבים וכן נגזו ועבר וענתך לא אענך עוד׃
7חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על הצערים׃
35הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד׃
19ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד׃
21ויאמר מלך ישראל אל אלישע כראתו אותם האכה אכה אבי׃
27ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו׃
19הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים׃
17עשה יהוה אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך׃
16הרבה כושל גם נפל איש אל רעהו ויאמרו קומה ונשבה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה׃
43ואשחקם כעפר ארץ כטיט חוצות אדקם ארקעם׃
21שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת׃
23את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימותה קול ותשא מרום עיניך אל קדוש ישראל׃
4אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם׃
1¶ עתה תתגדדי בת גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על הלחי את שפט ישראל׃
33ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם׃
38אמחצם ולא יכלו קום יפלו תחת רגלי׃
26ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים׃
13והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו׃
20ויהי לו כן וירמסו אתו העם בשער וימת׃
2מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו׃
21לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה׃
9עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון׃
31ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃
21או באיבה הכהו בידו וימת מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו׃
15ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת׃
27ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד׃
66ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃
27וישביהן קצרי יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה׃
7האמור בית יעקב הקצר רוח יהוה אם אלה מעלליו הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך׃
14נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר׃
7לעשות נקמה בגוים תוכחת בל אמים׃