איכה 4:20
רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃
רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
17עודינה תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע׃
18צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי בא קצינו׃
19קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו׃
19כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות׃
12נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃
28ורוחו כנחל שוטף עד צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים׃
3כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם׃
4עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו׃
4היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃
23עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח׃
24למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו׃
25כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו׃
19ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס׃
19ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד׃
3מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם׃
8ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃
45סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃
5ירדף אויב נפשי וישג וירמס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן סלה׃
7כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול׃
17גם הם אתו ירדו שאלה אל חללי חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים׃
3כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי׃
22חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃
3אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו׃
11אשרינו עתה סבבוני עיניהם ישיתו לנטות בארץ׃
51אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך׃
6ברוך יהוה שלא נתננו טרף לשניהם׃
7נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו׃
15יבש כחרש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני׃
2וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני׃
1¶ רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃
5על צוארנו נרדפנו יגענו לא הונח לנו׃
13ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל היום דוה׃
10כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו׃
20אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש׃
14נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר׃
14מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו׃
4רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים׃
13תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃
14תשימנו משל בגוים מנוד ראש בל אמים׃
17על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו׃
5אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר׃
26כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו׃
47פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃
17בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם׃
15כי אמרתם כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חזה שיט שוטף כי עבר לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו׃
15כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבתינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה׃
11נהמה כדבים כלנו וכיונים הגה נהגה נקוה למשפט ואין לישועה רחקה ממנו׃
21שישי ושמחי בת אדום יושבתי בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי׃
9מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃
22ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים׃