זכריה 4:13
ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה אלה ואמר לא אדני׃
ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה אלה ואמר לא אדני׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
1¶ וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו׃
2ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה׃
3ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה׃
4ואען ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני׃
5ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני׃
6ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר יהוה אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות׃
11ואען ואמר אליו מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאולה׃
12ואען שנית ואמר אליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב׃
14ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ׃
4ואען ואמר אל המלאך הדבר בי מה אלה אדני׃
5ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ׃
9ואמר מה אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה המה אלה׃
10ויען האיש העמד בין ההדסים ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ׃
11ויענו את מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ ישבת ושקטת׃
4אלה הם שני הזיתים ושתי המנרות העמדים לפני אלהי הארץ׃
8ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה׃
19ואמר אל המלאך הדבר בי מה אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה את ישראל וירושלם׃
20ויראני יהוה ארבעה חרשים׃
21ואמר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרו את יהודה כפי איש לא נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לידות את קרנות הגוים הנשאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה׃
3ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃
13ויען אחד מן הזקנים ויאמר אלי אלה המלבשים בגדי לבן מי המה ומאין באו׃
14ואמר אליו אדני אתה ידעת ויאמר אלי אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה ויכבסו את שמלתם וילבינום בדם השה׃
2ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
19ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה׃
20ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר׃
16קרבת על חד מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מליא יהודענני׃
12ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃
18ויהוה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם׃
15ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי׃
16והנה כדמות בני אדם נגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואמרה אל העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח׃
17והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי׃
2ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה׃
8ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
9מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃
16יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃
6ואמר מה היא ויאמר זאת האיפה היוצאת ויאמר זאת עינם בכל הארץ׃
13ויען יהוה את המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים׃
7וידבר אלהם מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם את הדברים האלה׃
3מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע׃
4שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני׃
1¶ ויען איוב את יהוה ויאמר׃
13ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם׃
10ויען ישוע ויאמר אליו רבן של ישראל אתה וזאת לא ידעת׃
3ויען איוב את יהוה ויאמר׃
10ואמר אל המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את האיפה׃
49ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא׃
9ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
17ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2ויענני יהוה ויאמר כתוב חזון ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו׃