יחזקאל 27:2
ואתה בן אדם שא על צר קינה׃
ואתה בן אדם שא על צר קינה׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
3ואמרת לצור הישבתי על מבואת ים רכלת העמים אל איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי׃
4בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך׃
11ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
12בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
30והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו׃
31והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר נפש מספד מר׃
32ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים׃
33בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי ארץ׃
1¶ ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה׃
3לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו׃
4ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע׃
5משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים׃
14ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה׃
15כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים׃
16וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃
17ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה׃
18עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים׃
1¶ משא צר הילילו אניות תרשיש כי שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו׃
20ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
21בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה׃
5כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר׃
6עברו תרשישה הילילו ישבי אי׃
9כה אמר יהוה על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים׃
10ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנותיה׃
25אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים׃
26במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים׃
27הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל׃
1¶ ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלם׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
9זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך׃
7כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב׃
1¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2בן אדם שא קינה על פרעה מלך מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח מים ברגליך ותרפס נהרותם׃
14הילילו אניות תרשיש כי שדד מעזכן׃
15והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה׃
6ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם׃
8מי יעץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ׃
4לכן הנבא עליהם הנבא בן אדם׃
3ותבן צר מצור לה ותצבר כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות׃
1¶ שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל׃
17ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃
7שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך׃
1¶ ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל׃
18בן אדם נהה על המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל ארץ תחתיות את יורדי בור׃