ירמיהו 17:4

תנ ך עברי מודרני

ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד׃

📖 ניתוח דקדוקי

הטקסט המקורי

וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃

תעתיק

And-šāmaṭtâ and-by-yourself from-naḥălātĕkā which nātattî to-you and-haʿăbadtîkā with-ʾōyĕbêkā in-the-ʾereṣ which not-yādāʿtā for-ʾēš qĕdaḥtem in-ʾappî until-ʿôlām tûqād

פרטי דקדוק

• *šāmaṭtâ*: qal perfect 2nd person masculine singular - you will be released/let go
• *naḥălātĕkā*: feminine singular noun + 2nd person masculine singular suffix - your inheritance
• *nātattî*: qal perfect 1st person singular - I gave
• *haʿăbadtîkā*: hiphil perfect 1st person singular + 2nd person masculine singular suffix - I will make you serve
• *ʾōyĕbêkā*: masculine plural participle + 2nd person masculine singular suffix - your enemies
• *ʾereṣ*: feminine singular noun with definite article - the land
• *yādāʿtā*: qal perfect 2nd person masculine singular - you knew
• *ʾēš*: feminine singular noun - fire
• *qĕdaḥtem*: qal perfect 2nd person masculine plural - you have kindled
• *ʾappî*: masculine singular noun + 1st person singular suffix - my anger/nostril
• *ʿôlām*: masculine singular noun - forever/eternity
• *tûqād*: hofal imperfect 3rd person feminine singular - it will be kindled

משמעויות מילים

• *šāmaṭtâ*: you will release/let go/drop/be released from
• *haʿăbadtîkā*: I will make you serve/enslave you
• *ʾappî*: my anger/nose/nostrils
• *tûqād*: it will burn/be kindled/be set ablaze

פסוקים מקושרים

• יר׳ 15:14 : 14 והעברתי את איביך בארץ לא ידעת כי אש קדחה באפי עליכם תוקד׃
• יר׳ 16:13 : 13 והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על הארץ אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם ועבדתם שם את אלהים אחרים יומם ולילה אשר לא אתן לכם חנינה׃
• יר׳ 7:20 : 20 לכן כה אמר אדני יהוה הנה אפי וחמתי נתכת אל המקום הזה על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה ובערה ולא תכבה׃
• יש׳ 5:25 : 25 על כן חרה אף יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃
• יש׳ 14:3 : 3 והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך׃
• יר׳ 27:12-13 : 12 ואל צדקיה מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה לאמר הביאו את צואריכם בעל מלך בבל ועבדו אתו ועמו וחיו׃ 13 למה תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובדבר כאשר דבר יהוה אל הגוי אשר לא יעבד את מלך בבל׃
• איכה 1:12 : 12 לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו׃
• איכה 5:2 : 2 נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים׃
• יח׳ 20:47-48 : 47 ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה׃ 48 וראו כל בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה׃
• יח׳ 21:31 : 31 ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית׃
• נח׳ 1:5-6 : 5 הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל ישבי בה׃ 6 לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו׃
• מרק 9:43-49 : 43 ואם ידך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא קטע לחיים מהיות לך שתי ידים ותלך אל גיהנם אל האש אשר לא תכבה׃ 44 אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃ 45 ואם רגלך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא פסח לחיים מהיות לך שתי רגלים ותשלך לגיהנם אל האש אשר לא תכבה׃ 46 אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃ 47 ואם עינך תכשילך עקר אתה טוב לך לבוא אל מלכות האלהים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך לגיהנם׃ 48 אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃ 49 כי כל איש באש ימלח וכל קרבן במלח ימלח׃
• יש׳ 30:33 : 33 כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת יהוה כנחל גפרית בערה בה׃
• יש׳ 66:24 : 24 ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר׃
• יר׳ 5:29 : 29 העל אלה לא אפקד נאם יהוה אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי׃
• יר׳ 12:7 : 7 עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה׃
• יר׳ 25:9-9 : 9 הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם יהוה ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והבאתים על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם׃ 10 והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר׃ 11 והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה׃
• ויק׳ 26:31-34 : 31 ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם׃ 32 והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה׃ 33 ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה׃ 34 אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה׃
• דב׳ 4:26-27 : 26 העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון׃ 27 והפיץ יהוה אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג יהוה אתכם שמה׃
• דב׳ 28:25 : 25 יתנך יהוה נגף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ׃
• דב׳ 28:47-48 : 47 תחת אשר לא עבדת את יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל׃ 48 ועבדת את איביך אשר ישלחנו יהוה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך׃
• דב׳ 29:26-28 : 26 וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם׃ 27 ויחר אף יהוה בארץ ההוא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה׃ 28 ויתשם יהוה מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה׃
• דב׳ 32:22-25 : 22 כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃ 23 אספה עלימו רעות חצי אכלה בם׃ 24 מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר׃ 25 מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה׃
• יהוש׳ 23:15-16 : 15 והיה כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב אשר דבר יהוה אלהיכם אליכם כן יביא יהוה עליכם את כל הדבר הרע עד השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יהוה אלהיכם׃ 16 בעברכם את ברית יהוה אלהיכם אשר צוה אתכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף יהוה בכם ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר נתן לכם׃
• מל״א 9:7 : 7 והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים׃
• מל״ב 25:21 : 21 ויך אתם מלך בבל וימיתם ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו׃
• נח׳ 9:28 : 28 וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים׃