איוב 21:25
וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃
וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
19והוכח במכאוב על משכבו וריב עצמיו אתן׃
20וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה׃
21יכל בשרו מראי ושפי עצמותיו לא ראו׃
22ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים׃
23זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃
24עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃
22אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃
17גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃
20למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃
21המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃
22השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃
26יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃
21כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃
11ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃
7נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק׃
18כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות׃
7מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃
23כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא׃
24אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃
25כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני׃
6ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל מקום אחד הכל הולך׃
7כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא׃
11עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃
25צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר׃
19ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו׃
20ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה׃
21רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב׃
2איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא׃
3אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו ונפשו לא תשבע מן הטובה וגם קבורה לא היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל׃
9טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃
20כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃
21אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃
32והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃
33מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃
18לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃
15שרידו במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה׃
7ולא יפרסו להם על אבל לנחמו על מת ולא ישקו אותם כוס תנחומים על אביו ועל אמו׃
19תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור׃
15השביעני במרורים הרוני לענה׃
25כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי׃
2טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו׃
24אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃
14לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃
15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
20כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃
19עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו׃
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
20שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה׃
25תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות׃
30כי אם איש בעונו ימות כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו׃